עבודה זרה דף טו – איסור מכירת בהמות לנכרים: האם ההלכה עשויה להשתנות עם השתנות תנאי החיים?

  • הרב אביהוד שורץ
שני הפרקים הראשונים במסכת עוסקים בהרחקות שהרחיקונו חכמים, במישורים שונים, מעובדי עבודה זרה. רבות מהלכות אלו מגבילות את המסחר עם נכרים.
כידוע, בראשית ימי הביניים העמיקה גלות ישראל והתבססה בעיקר בארצות ספרד, אשכנז וצרפת. תנאי החיים בסביבה הנכרית (שהיתה לעתים קרובות עוינת) הקשו מאוד על קיום ההלכות שאנו עסוקים בהן. ואכן, בסוגיות רבות העידו התוספות כי בזמנם לא קיימו את ההלכה השנויה באותה סוגיה, והציעו הצדקות שונות למנהג העולם. ודוק: עוד לפני הדיון ההלכתי, התוספות מתמודדים עם עצם הפער שיש לעתים בין מנהג העולם לבין ההלכה הפסוקה בגמרא.
בדפים יד ע"ב – טז ע"ב נידון האיסור למכור בהמות לגויים. למסקנת הגמרא, אחד מיסודות האיסור הוא החשש (הנראה רחוק למדי) שמא יתבצע המכר בערב שבת סמוך לחשכה, וכשיבוא הגוי לנסות את הבהמה, תימצא בהמת ישראל עושה מלאכה בשבת ("נסיוני"). ומעירים התוספות (טו ע"א, ד"ה אימור):
"והשתא חזינן דלכולי עלמא, בין לרשב"ם בין לרבנו תם, אסור למכור לעובדי כוכבים עגלים וסייחין וכל בהמה טמאה. ועל כן יש לתמוה: במה היו סומכין למכור עגלים וסייחין לעובדי כוכבים? וגם מסוסים נמי יש לתמוה..."
מדברי התוספות ברור שבימיהם נהגו יהודים למכור בקר וסוסים לגויים, שלא כדין הגמרא.
בביאור מנהג העולם הביאו התוספות שני כיוונים יסודיים. בתחילת דבריהם נוקטים התוספות ביישוב הלכתי קלסי: הם מוכיחים שהחשש ל"נסיוני" איננו רלוונטי עוד, כי "בהמות שלנו אינן מכירות בקולנו". בכיוון שונה לחלוטין הולכת התשובה השנייה בתוספות:
"ויש לומר דודאי הא דאסור למכור בהמה טמאה, היינו דוקא בימיהם, שהיו הרבה יהודים ביחד, ואם היה לו לאדם בהמה שאינו צריך לה, היה מוכרה לחבירו, ולא היה מפסידה. אבל עתה, מה יעשה שלא ימצא למכור? יפסידנה?! ולכך נהגו הגאונים שבגולה היתר בדבר".
התוספות מבססים היתר מרחיק לכת על השינוי ההיסטורי במצב הכלכלי-חברתי של הקהילות היהודיות. כל עוד חיו יהודים בקהילות גדולות, אם בארץ ישראל ואם בחו"ל, היה אפשר להגביל את הקשר עם הנכרים. אבל כשהעמיקה הגלות, והקהילות היהודיות נעשו מיעוט קטן בתוך סביבה נכרית עצומה, שוב לא היה אפשר להגביל את המסחר בבהמות, שאם לא כן, "מה יעשה"?!
האם ניתן להציע שינויים הלכתיים מעין אלה, דהיינו מאין בררה אחרת? כלום ניתן לראות בדברי התוספות פתח לשינוי מהותי יותר ביחס לנכרים ובמגבלות על הקשר הממוני עמם? אלו שאלות כבדות משקל, וכאמור, הן עומדות ביסודם של רבים מדיוני הראשונים בפרקים שאנו עסוקים בהם.