עבודה זרה דף לח – כללי היתר בבישולי נכרים

  • הרב אברהם סתיו
בסוגייתנו (לח ע"א) מובאים שני כללים משתי ישיבות בדין בישולי נכרים:
"אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
בסורא מתנו הכי.
בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
מאי בינייהו? איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודייסא".
הראשונים נחלקו בדבר היחס בין שני הכללים. מדברי רבנו חננאל עולה שאלו שני כללים נפרדים, שאין ביניהם קשר, זאת אומרת: כל אחת מן הישיבות חולקת על הכלל של חברתה. לפי זה הוא מסביר ש"דגים קטנים" אינם נאכלים חיים אך עולים על שולחן מלכים, ולעומתם "דייסא" נאכלת כמות שהיא חיה אך אינה עולה על שולחן מלכים.
אולם רוב הראשונים סבורים שהכלל של פומבדיתא מוסיף על הכלל של סורא, ושני הכללים משלימים זה את זה. ואכן, השולחן ערוך (יורה דעה סימן קי"ג סעיף א) פסק להקל כשניהם:
"דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עובד גילולים, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים".
ולכאורה פסיקתו תמוהה: הרי הגמרא הציגה את שני הכללים כשתי לישנות שונות, וכיצד ניתן לפסוק את שניהם גם יחד?
על שאלה זו יש לענות בשני מישורים. במישור של פשט הגמרא יש רמזים ששני הכללים קשורים זה לזה. ראשית, שניהם נאמרו משמו של רב שמואל בר רב יצחק בשם רב, אלא שנשנו בישיבות שונות, הווה אומר: אפשר שמדובר בכלל אחד שנוסח בלשון שונה בשתי הישיבות. גם שאלת הגמרא "מאי בינייהו" עשויה ללמד שאין מדובר בשני כללים שונים לחלוטין, אלא בכללים דומים שיש ביניהם הבדלים דקים.
אשר לכללים עצמם, במבט ראשון אמנם נראה שאין ביניהם קשר: האחד עוסק במצבו של המאכל קודם הבישול, והשני – בחשיבותו לאחר הבישול. אולם בעיון מעמיק יותר מתברר ששתי ההגדרות מצויות על ציר אחד: חשיבותו של מעשה הבישול. כיצד?
בביאור היתר מאכל הנאכל כמות שהוא חי כתב רש"י (ביצה טז ע"א, ד"ה אין):
"דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו בשול, דלא אהני מידי".
זאת אומרת: בישול נכרים הוא בישול שהופך את המאכל מדבר שאינו ראוי לאכילה לדבר הראוי לאכילה; בישול דבר שנאכל כמות שהוא חי איננו שינוי מהותי במעמדו הקולינרי, ולכן אינו נחשב בישול לעניין זה.
סברה דומה ניתן לומר על דבר שאינו עולה על שולחן מלכים. מאכל שלא הגיע לרמת איכות שכזו, לא שינה למעשה את מעמדו הקולינרי, ועודנו נחשב דבר שאינו ראוי כל כך לאכילה.
אמור מעתה: שני הכללים – אחד הם, ובמוקד הכלל האחד הזה עומד מעשה הבישול: רק בישול שהופך דבר שאינו ראוי למאכל לדבר העולה על שולחן מלכים נאסר משום בישול נכרים.