עבודת כהן גדול ביום הכיפורים

  • הרב יאיר קאהן

            עבודת יום הכיפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול כפי שמפורש בהוריות (דף יב:).  הלכה זו היא המוקד למחלוקת המפורסמת בין בעל המאור לרמב"ן:

1.  בעל המאור טען שביום הכיפורים לא היו פייסות, שהרי כהן גדול עושה את כל העבודות בעצמו.  לפיכך קבע שכל הפייטנים "שהכניסו בפיוטיהן... ארבע פייסות טעו כולן במשנתינו... לפי שכל עבודת היום אינה כשירה אלא בכהן גדול".

2.  הרמב"ן הגיב: "גם בעיני יפלא אבל... מימי אבותינו כתוב בו פייסות... ואי אפשר שיטעו כל רבותינו, ולבעל המאור הזה לבדו נתנה חכמה ואין לזרים אתו, ונתתי לבי¯ לדרוש ולתור...".  לדעתו העבודות שהוגרלו בפייסות נעשו על ידי כהן הדיוט.

תורמת הדשן

            הפייס הראשון היה על תרומת הדשן (יומא דף כב.), ולפי בעל המאור גם תרומת הדשן אינה כשירה אלא בכהן גדול.  דבריו מקבלים חיזוק מהגמרא:

"בכל יום תורמין את המזבח בראית הגבר... ביוה"כ דאיכא חולשא דכהן גדול עבדינן מחצות" (יומא כ:).

            רואים בבירור, שביום הכיפורים כהן גדול חייב לתרום את הדשן בעצמו.  וכך מפורש ברש"י שם.  (ייתכן הבדל בין רש"י לבעל המאור, לרש"י עדיף לכתחילה שכהן גדול יתרום את הדשן, אבל אין זה לעיכובא, ולפי בעל המאור הצורך בכהן גדול מעכב).

            תוס' שם (ד"ה משום) מציינים את החידוש בהבנה זו של הגמרא "דאפי' תרומת הדשן שהיא ¯עבודת הלילה אינה כשרה אלא בו".  לכאורה ניתן לחלוק על תוס' ולומר שאע"פ שתרומת הדשן¯ מתבצעת בלילה, בכל אופן יש להגדירה כעבודת יום.  ועיין בדף כב. - "קידש ידיו לתרומת ¯הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה", ומדייקת הגמרא שתרומת הדשן  "תחילת עבודה דיממא". כלומר אע"פ שבפועל תרומת הדשן מתבצעת קודם עלות השחר, מכל מקום היא תחילת עבודות היום, וממילא ביום הכיפורים טעונה כהן גדול כפי שטען בעל המאור.

            הריב"א (בתוס' שם) מקשה:

"א"כ ליחשביה להא טבילה דטביל (כהן גדול לפני שמרים את הדשן) בהדי חמש טבילות ועשרה קידושין שכהן גדול טובל בו ביום".

            וכך גם שואל הרמב"ן:

"ועוד שאם היה כהן גדול תורם הדשן, א"כ כבר היה צריך לטבול ולקדש וללבוש בגדי זהב כדתנן בתמ התמיד למה הוא טובל ומקדש (כמפורש במשניות בפרק ג') והרי כבר טבל לתרומת הדשן ולסדור מערכה, והיאך שנינו הביא לו בגדי זהב, והרי הוא לבוש אותם מחצות".

1.  בגלל קושיה זו גורס הריב"א "חולשא דכהן ", ולפיו באמת כהן הדיוט  ורם את המזבח, ונחלש בשל התענית.

2.  הר"י והרמב"ן גורסים "משום חולשא דכהן גדול ", אבל מסבירים שכהן הדיוט תורם את המזבח מחצות, כדי שכהן גדול יתחיל את סדר העבודה השכם בבוקר.  לפי הבנה זו, אף ביום הכיפורים כהן הדיוט  תורם את הדשן, וממילא מובן הפיס הראשון.

3.  תוס' ישנים (פ"ח ד"ה משום) סוברים כמו רש"י ובעל המאור, שביום הכיפורים רק כהן גדול היה תורם את הדשן.  הם מסבירים שטבילה זו אינה נמנית במניין הטבילות "לפי שהיתה (הטבילה לתרומת הדשן) בעוד לילה קודם שיתחיל עבודת היום, היה יכול לצאת חוץ לעזרה". וממילא, אם היה יוצא חוץ לעזרה - טעון קידוש וטבילה נוספת.  הבעיה לפי זה היא שאם לא יצא מהעזרה באמת אין צורך בטבילה וקידוש ידיים נוספים לפני קרבן התמיד, ומפשט המשניות בפ"ג נראה בפירוש שיש צורך בטבילה לפני קרבן התמיד.

            אנו נשארים בצ"ע - מדוע לפי בעל המאור טובל כהן גדול לפני שחיטת התמיד?

הטבילה שלפני קרבן התמיד

            יש עוד קושי בנוגע לטבילת כהן גדול לפני שחיטת התמיד.

"חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקדש על בית הפרוה חוץ מזו (הראשונה) בלבד" (יומא ל:).

            המשנה סותרת מקרא מפורש: "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש" (ויקרא, ט"ז, כד)!  מהפסוק יוצא שטבילות יוה"כ טעונות מקום קדוש, ולמה טבילה ראשונה יצאה מכלל זה?

1.  רש"י על המשנה מפרש שהטבילה הראשונה "אינה באה חובה ליום הכיפורים", ובדף לב: מסביר רש"י  שהטבילה הראשונה היא מדרבנן.  פי רש"י הטבילה הראשונה ביום הכיפורים היא הטבילה שמחוייב בה כל מי שנכנס לעזרה, והיא נועדה "כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש" (ל.), וממילא הפסוק "מקום קדוש" לא נאמר לגביה.  הרעיון של רש"י, שטבילה ראשונה היא מדרבנן, קשה מפשטות הסוגיא (דף לב.) "גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום".  מגמרא זו יוצא, שכל חמש הטבילות נלמדו¯ בהלכה למשה מסיני, והלוא לפי רש"י טבילה ראשונה אינה אלא מדרבנן.

2.  תוס' ישנים (דף לא. ד"ה חמש) טוענים שהטבילה הראשונה נלמדת בקל וחומר מארבע הטבילות האחרונות, ולדעתם יוצא שהטבילה הראשונה היא מדאורייתא, אלא שק"ו זה מלמד רק על עצם הטבילה ולא על מיקום הטבילה במקום קדוש.  אבל גם לדבריהם נשארנו בקושיה, שהרי לפי הפשט כל חמש הטבילות הלכתא גמירי לן (וע' תוס' ישנים דף לב. ד"ה גמירי).

הפסוקים לעומת ההלכה

            הסוגיה בדף לב. תמוהה בין כך ובין כך, שהרי נאמר בה:

"אמר רב חסדא חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום... תניא אמר ר' יהודה מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין¯ שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום ת"ל...".

            ועיין בתוס' שמקשים "תימה לי אי הילכתא קרא למה לי", כלומר, אם הדבר נלמד בהלכה למשה מסיני, מדוע מובאים פסוקים?

1.  תוס' שם מתרצים "אי לאו קרא הוה אמינא חמש טבילות יטבול אפילו בזה אחר זה כולם ביחד, להכי איצטריך קרא דכשהוא משנה מעבודה לעבודה עביד להו...".  דברי תוס' מתייחסים לשלב ההו"א, מה היה קורה אילו היה רק אחד משני המקורות.  אך למסקנה מקור אחד מלמד על השני, ונשאר דין אחד של חמש טבילות, כאשר החלפת עבודה גוררת טבילה.

2.  מאידך, אפשר לומר שמסקנה יש שני מסלולים נפרדים בטבילות של כהן גדול:

א.  מהפסוקים לומדים שהחלפה מבגדי זהב לבגדי לבן ולהיפך טעונה טבילה.

ב.  מההילכתא אנו לומדים שצריכים טבילה כחלק מסדר עבודת היום של יוה"כ.  טבילה זו מגדירה ותוחמת את הפרקים השונים בתוך סדר העבודה.

            הבנה זו בהילכתא מאירה את דברי הגמרא בדף לב.:

"ת"ר 'ובא אהרן אל אהל מועד' - למה הוא בא?  אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה.  הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה, מאי טעמא?  אמר רב חסדא גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן¯ גדול ומקדש בו ביום, ואי כסדרן לא משכחת להו אלא שלש טבילות¯ וששה קידושין".

            כלומר, הגמרא מלמדת אותנו שחמש הטבילות הן ביסודן קבלה שקיבלנו מסיני, האומרת שעבודת יוה"כ מתחלקת לחמישה חלקים, ומכך הוכיח רב חסדא שעבודת הפנים בקודש הקודשים מתחלקת לשניים.

            לפי דברינו מובן ההבדל בין הטבילה הראשונה לבין יתר הטבילות.  לשאר הטבילות אופי כפול; מצד אחד חיובן נובע מהפסוק המחייב טבילה בכל החלפת בגדי כהונה, ומצד שני הן גם חלק מסדר עבודת היום.  לעומת זאת, הטבילה הראשונה אינה באה בשעת החלפת הבגדים, ולפיכך אין הפסוק מחייבה.  טבילה זו מקורה רק בהילכתא, והיא פותחת את סדר עבודת היום.  לפי זה החיוב לטבול ב"מקום קדוש" השייך לדין הנלמד מהפסוקים שייך רק לשאר הטבילות.  וממילא אע"פ שהטבילה הראשונה מן התורה (מההילכתא) "כולן בקודש... חוץ מזו בלבד" דף ל.).

            השתא דאתית להכי נחזור לדברי בעל המאור, בהם פתחנו.  הרמב"ן שאל - אם כהן גדול כבר טבל וקידש לפני תרומת הדשן וכבר לבש בגדי זהב, למה עליו לפשוט את בגדי הזהב, לטבול ולקדש שוב?  לפי מה שכתבנו אין מקום לקושיה זו, שהרי למרות שתרומת הדשן טעונה כהן גדול מפאת היותה עבודה השייכת ליום, מכל מקום אין היא חלק מסדר עבודת היום המתחיל רק אחר עלות השחר עם שחיטת התמיד.  הטבילה והקידוש הראשון, המהווים חלק מסדר עבודת היום חייבים להיות דווקא אחרי עלות השחר, אע"פ שכבר טבל וקידש בלילה לפני תרומת הדשן.  והרי מפורש בגמרא "חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום" (דף לב.).  ואדרבה לפי הרמב"ן הסובר שאפשר לטבול וללבוש בגדי כהונה לפני עלות השחר, לא מובן למה באמת לא הקדים כהן גדול לטבול, והרי לדבריו חולשא דכהן גדול מחייבת התחלת סדר העבודה בהקדם האפשרי.  אלא על כרחך הטבילה היא חלק מסדר העבודה כפי שאמרנו, וממילא חייבת ¯להיעשות ביום (והמעיין בדברי הרמב"ן יגלה שאף הוא מסכים עקרונית לתפיסה זו).