עבודת מוצאי יום הכיפורים

  • הרב נחמיה רענן
אחד הנושאים שתופס מקום מרכזי בשיחותיהם של בעלי המוסר לקראת יום הכיפורים הוא עבודת מוצאי יום הכיפורים. נפתח בדבריו של ר' יהודה ליב חסמן בנושא:
כלל גדול אמרו חכמי המוסר - ויש לאדם לידע זאת בשעה שעומד לפני השי"ת[1] ביום הכפורים - כי יום הכפורים מתחיל אחרי יום הכפורים!... כלומר: העבודה העיקרית - לשמור לעשות ולקיים את הקבלות וההחלטות שעשה אדם ביום הכפורים - לשוב אליו באמת, עיקר זה ודאי בא אחרי יום הכפורים!... וכשירצה האדם לדעת אם היה לו יום הכפורים, ואם לאו ח"ו,[2] יתבונן במעשיו אחרי יום הכפורים: אם הטיב מעשיו הרי טוב, ואם לאו ח"ו, לפתח חטאת רובץ,[3] כמו שהיה, מיד, א"כ[4] איזה יום הכפורים הוא זה?! וכבר אמרו בשם אדמו"ר הגה"צ ר' יצחק בלאזער ז"ל: סימן זה יהא בידו של אדם אם עשה תשובה באמת ונתכפרו לו עונותיו, הרי נזדכך לבו ונפשו ונעשה צדיק! ואדם שהוא נקי מעבירות אינו מתאוה לרע!... וכמאמרם ז"ל (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה!
(אור יהל, ירושלים תשס"א, כרך א', עמוד שצ).
הרב שלמה וולבה המחיש את סכנת המעבר מיום הכיפורים ליום שאחריו באמצעות משל:
השלב המסוכן ביותר בטיסת-חלל הוא החזרה לתוך האטמוספרה: אם החללית אינה נכנסת לתוכה בזוית מדוייקת היא עלולה להשרף מעצמת השפשוף באויר.
מעין זה: השלב המסוכן ביותר ביוה"כ[5] הוא - החזרה לתוך מסלול החיים. הרי כל אחד התרומם כפי כחו ביום הקדוש, התקרב לרוחניות ועורר מחשבות והרגשות עדינות, הרבה יותר עילאיות מאשר חושבים ומרגישים במשך כל השנה, אך יוה"כ אינו יום לעצמו: תכליתו ועבודתו הוא שנקח אתנו מאורו לתוך השנה, חיזוק בעבודה, עלי'[6] לסוג-עבודה יותר נעלה, עזיבת חטאים. והנה במוצאי יוה"כ, כשאנו חוזרים שוב לתוך ה"אטמוספרה" של ימות-חול - עלול ח"ו[7] כל יוה"כ "להשרף" מהשפשוף החזק של האוירה החילונית. עבודה גדולה היא, שנדע להכנס "בזוית הנכונה" לתוך האטמוספרה...
כן הוא בשבת: ממצות "זכור" הוא הקידוש בליל ש"ק וההבדלה במוצש"ק.[8] גם משבת קדש צריך לדעת באיזו "זוית" לחזור לתוך ה"אטמוספירה"!
(מאמרי ימי הרצון, ירושלים תשס"ה, עמוד קה).
הרב וולבה מביא בשם הסבא מקלם את הדברים הבאים:
ויסד הסבא קדישא דקלם זצללה"ה כלל גדול בעבודה, כי באותה מדה שהתעלו לקראת מדרגה, באותה מדה של מאמץ צריכים לרדת מההתעלות לתוך מסלול החיים הרגילים.
(שם).
ר' אייזיק שר, ראש ישיבת סלבודקה, ביסס את הצורך בהכנה לקראת ה"יום שאחרי" על מנהגם של חסידים הראשונים:
שנינו במס' ברכות (ל ב) "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים". ובגמ' (לב ב) איתא "ואמר ריב"ל[9] המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו".
עלינו להתבונן לאיזה צורך היו אותם חסידים שוהים לאחר התפלה. דבשלמא שעה שקודם התפלה היו שוהין "כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים" (כלשון התנא), אבל שהיה לאחר התפלה, מה צורך בה? ומרגלא בפומיה דעלמא[10] לבאר דאותם חסידים נתעלו למרומים בתפילתם ובשהותם לפני התפילה, ועתה אחר שהתפללו, עליהם לשוב ולרדת אל התחתונים, וכיון דאין בכח אנוש לרדת בפעם אחת מגבהי מרומים אל עולם התחתון, כי הדבר הזה הוא בגדר נפילה עצומה הגורמת הפסד רב למעלות האדם ורוממות נפשו, על כל היו שוהים שעה אחת אחר תפלתם כדי ליסוג אחור שלב אחר שלב ולירד מעט מעט מן המדריגה הרוממה שאליה הגיעו במעלות תפלתם.
(לקט שיחות מוסר, מהדורת תשנ"ג, כרך ב', עמוד קכא).
ר' אייזיק מוסיף ומבהיר את משמעותה של התבוננות החסידים לאחר התפילה:
אבל עדיין יש להתבונן מה עשו החסידים בשעה זו. דבשעה ראשונה שקודם התפלה, כשהיו מתאמצים לעלות למעלה למעלה, מבינים אנחנו ששהו בה באמירת פסוקי דזמרה בנחת ובמתינות כמונה מעות (עיין שו"ע סי' נא סעי' ח ובמ"כ שם סק"כ), ולאחריהם - ברכות קריאת שמע וק"ש[11] עצמה, שהן כולנה מהוים את הסולם בו עולים השמימה לעמוד לפני ד' בתפלת שמונה עשרה. אבל בשעה שלאחר התפלה, אם אמנם כדי לרדת מטה יש צורך בירידה איטית שלב אחר שלב, אולם קשה לנו לצייר מה עשו בשעה זו. ועל כרחנו צריכים אנו לומר ולהבין, שבאותה שעה היו מתבוננים בעניני הרוחניות אשר בעולם הגשמי, והיינו בעניני קיום המצוות בפועל, אשר המה עומדים מוכנים לעשות כל היום והיו הם מתבוננים בזה, כדי שיהיו עסקיהם בכל היום על פי חכמה ודעת ובשכל אלוקי מלובש בגשמיות. שהרי זה כל האדם, שבכל מערכת חייו יבוא ה"צלם אלוקים" שבו לידי ביטוי שלם. וכיון שאותם חסידים הגיעו בשעת תפלה לידי התפשטות הגשמיות בעמדם לפני ד' יתברך בשירה וברננה, בתפלה ובתחנונים, על כן כשיצאו מלפני ד' יתברך וגמרו תפילתם, היתה עבודתם להלביש את השכלים הנבדלים הללו בגשמיות לבושיהם, כדי שיהיו נכונים לעבוד את ד' יתברך בישוב העולם ע"י[12] קיום מצוות בפועל ועשות חסד בגופם.
(שם עמודים קכא - קכב).
ר' אייזיק משליך מרעיון השהייה אחרי התפילה לאופן בו ראוי לצאת מההתעלות של יום הכיפורים:
כך אנחנו, צריכים לתפוס הנהגה זו בצאתנו מעבודת יוה"כ. כי על כן ביום הקדוש הזה עמדנו בדרגת מלאכים, מופשטים מגשמיות עניני העוה"ז,[13] כמו שמצינו לחז"ל שאמרו: "ראה סמאל (השטן) שלא נמצא בהם חטא ביוה"כ, אמר לפניו רשב"ע[14] יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים מה מלה"ש[15] אין להם קפיצין כך ישראל עומדים על רגליהם ביוה"כ, (פירוש: הכשם שהמלאכים אין להם ארכובות לכוף את שוקיהם וענינו ע"ד[16] משל שאין להם מנוחה וביטול מעשות רצון קונם, כי הם שכלים בפועל תמיד, כך ישראל נדמו בדביקותם בו יתברך ביוה"כ) מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה, כך הם ישראל אין להם אכילה ושתיה ביוה"כ. מה מלה"ש נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביוה"כ. מה מלה"ש שלום מתווך ביניהם, כך הם ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים". (פדר"א פמ"ו,[17] וע"ע[18] יומא כ א: שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני[19]). הנה, מבואר לפנינו, דביוה"כ הרי אנו בדרגת מלאכים מופשטים מעניני גשמיות העוה"ז. [וע"כ[20] עושים אנו גם מעשים הדומים למלאכים כמבואר בשו"ע או"ח (סי'. תר"י סעי' ד') ברמ"א "יש שנהגו ללבוש בגדים לבנים נקיים ביוהכ"פ דוגמת מלאכי השרת", וכן שם (סי' תרי"ט סעי' ב') "בליל יוהכ"פ ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם", ובמ"ב[21] (סק"ח) כתב דהוא שירת המלאכים, וביוהכ"פ גם ישראל דומין למלאכים]. וכיון דלמחרת יוה"כ עלינו להתעסק בפועל במצוות שהן עניני הרוחניות אשר בעולם הגשמי, אם כן שומה עלינו להקדיש התבוננות נכונה לדבר, כדי שיהיו עיסוקינו בעניני המצוות כעיסוקם של מלאכים לבושים בגוף גשמי שכל מעשיהם בהשכל ודעת צרופה וזכה. וכאותם חסידים שבשעה שיצאו מלפני ד' היו שוהים שעה אחת בהתבוננות כדי להלביש את השכלים הנבדלים בגשמיות הגוף למען יהיו נכונים לעבוד את ד' בעולם המעשה, כך מוטל עלינו בעת צאתנו מלפני ד' - מעבודת יוה"כ, לשהות שעה אחת בעיון רב ובהתבוננות כדי לשוב ולהתעסק בקיום המצוות בפועל באופן הנכון והישר.
(שם).
כדי למתן את המעבר מיום כיפור ליום שאחריו ר' אייזיק ממליץ להתבונן במצוות וביעדים שמוטלים על האדם לאחר יום הכיפורים, מתוך נקודת המבט הרוחנית שסיגל לעצמו במהלך יום הכיפורים.
הרב וולבה מתייחס בהמשך השיחה לנקודה נוספת שעשויה לסייע בשימור הארת יום הכיפורים להמשך השנה:
כל ההצלחה במשך השנה ברוחניות תלוי' בזה שנצליח להמשיך את יוה"כ לתוך כל השנה בבחינות מסוימות. הרי רבותינו ע"ה קבעו באמת כל חודש "יום כפור קטן", זכר ליום כפור גדול.
(מאמרי ימי הרצון, ירושלים תשס"ה, עמוד קו).
מלבד העבודה הנדרשת במוצאי יום הכיפורים, מוטל על האדם להגדיר זמנים במהלך השנה שמוקדשים להיזכרות בהארת יום כיפור. כהמשך לכך מזכיר הרב וולבה את התקנה של הסבא מקלם:
הסבא ק'[22] מקלם קבע לתלמידיו קבלה מיוחדת לעשות מעשה מסוים או לקבוע קביעות מסוימת על-דעת המשך יו"כ כלומר לכוון תמיד בעשיית אותו מעשה או בלמוד אותו סדר שזה יהי'[23] על-דעת קבלת יוה"כ.
(שם).
הרב וולבה מסיים את השיחה במשפטים הבאים:
הבה, נתחזקה לקיים "ישבו ישרים את פניך"[24] ולא ניתן למה שהשגנו כל אחד ביום הקדוש - שיאבד ח"ו בהתנקשות[25] עם ימות החול! וישית[26] כל אחד עצות בנפשו כיצד להחיות לעצמו בחינת יום-כפור למשך כל השנה, ותהי' בזה הצלחה גדולה בע"ה.[27]
(שם).
גמר חתימה טובה.
 
 
[1]   ה' יתברך.
[2]   חס וחלילה.
[3]   בראשית ד', ז.
[4]   אם כן.
[5]   ביום הכיפורים.
[6]   עליה.
[7] חס וחלילה.
[8]   א. במוצאי שבת קודש.
     ב. עיינו ספר המצוות לרמב"ם, עשין, עשה קנ"ה; ספר החינוך, מצווה ל"א, ומנחת חינוך על אתר.
[9]   רבי יהושע בן לוי.
[10] רגיל בפי העולם.
[11] קריאת שמע.
[12] על ידי.
[13] העולם הזה.
[14] רבנו של עולם.
[15] מלאכי השרת.
[16] על דרך.
[17] פרקי דרבי אליעזר, פרק מ"ו.
[18] ועיין עוד.
[19] השטן, ביום כיפור אין לו רשות להשטין.
[20] ועל כן.
[21] משנה ברורה.
[22] קדישא (הקדוש).
[23] יהיה.
[24] תהילים, ק"מ, יד.
[25] הכוונה היא, כנראה, ל"התנגשות".
[26] ישים.
[27] בעזרת ה'.