עבירות שיש עמן כרת

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

כריתות דף ב – עבירות שיש עמן כרת

במשנה הפותחת את מסכת כריתות נמנו שלושים ושש עבירות שעונשן כרת. בהמשך המסכת יתמקדו הדיונים שבמשניות ובגמרא בדיני חטאת ואשם תלוי, וכן בפרטיהן של חלק מן העבירות המנויות במשנה. כרקע לדיונים אלו ננסה להתבונן בעיון זה במושג הכרת ובמשמעויותיו.

הגמרות והראשונים נחלקו ביחס לפרטיו של עונש הכרת: האם הוא גורם למוות לפני גיל חמישים (תוס' עפ"י ירושלמי) או בין גיל חמישים לשישים (בבלי), האם בכל עבירה שיש עמה כרת נגזר על האדם גם להיות ערירי (רש"י) או שזוהי תוספת מיוחדת לאיסורי עריות (ריב"א), והאם עונש הכרת משפיע על האדם רק בעולם הזה (רבי ישמעאל) או גם בעולם הבא (רבי עקיבא) או שמא יש חילוק בין סוגים שונים של כריתות בשאלה זו (רמב"ן ויקרא יח, כט).

שאלה חשובה אחרת, שבה נתמקד כאן, היא ייחודיותן של העבירות שיש עמהן כרת. ניתן למצוא במקורות השלכות מספר להיותה של העבירה כזו שיש עמה כרת:

א. ההשלכה המרכזית ביותר מובאת במשנתנו: "על אלו חייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא-הודע שלהן אשם תלוי". דווקא עבירה שיש עמה כרת מחייבת הבאת קרבן חטאת על שגגתה.

ב. ספק - על פי אחת הגרסאות ברמב"ם (טומאת מת ט, יב) אמרינן "ספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא" דווקא בעבירות שיש עמן כרת. גם בגמ' ביבמות (קיט עמוד א) יש דעות המחמירות יותר בספק כרת מאשר בספק לאו.

ג. עשה דוחה לא תעשה - בגמרא ביבמות (ז עמוד א) מבואר שמצוות עשה דוחה דווקא מצוות לא תעשה שאין עמן כרת.

לאור המקורות הללו ברור שאיסורי כרת חמורים יותר מאיסורים רגילים, וכך גם מבואר בגמרא ביומא (פו עמוד א) בעניין אופני התשובה הנדרשים ביחס לעבירות אלו. עם זאת, נדמה שניתן גם לחלץ הגדרה מדויקת יותר לחומרה זו מתוך החילוקים הנ"ל. אפשר לחלק ביחס לכל עבירה (או מצוה) בין מעשה העבירה ובין התוצאה הנגרמת ממנו. נראה שהייחודיות בעבירות שיש עמן כרת היא שהן נתפסות כבעייתיות לא רק מצד מעשה העבירה אלא גם מצד התוצאה השלילית שנוצרת מהן במציאות הרוחנית. הבנה זו יכולה להסביר היטב את הדינים שהוזכרו לעיל: חובת הקרבן כאשר עובר בשוגג מלמדת על כך שהעבירה עצמה יוצרת פגם שטעון תיקון גם אם האדם עצמו לא התכוון לחטוא. החובה להימנע מספק כרת נובעת מכך שעבירה שיש עמה כרת מהווה פגם מהותי שיש לחשוש ממנו בניגוד לעבירות אחרות שבהן אסרה התורה רק את המעשה הוודאי. עשה דוחה לא תעשה דווקא בעבירות רגילות שבהן האיסור הוא המרידה בקב"ה שלא קיימת כאשר דוחה אותן מפני מצוות עשה, ולא באיסורי כרת שהם עצמם בעייתיים ובעייתיות זו לא נעלמת גם כאשר האדם מתכוון למטרה חיובית.

הרב אברהם סתיו