עובר שהוציא את ידו

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף כח - עובר שהוציא את ידו

בגמרא בדף כח עמוד א נאמר:

"אמר רב הונא: הוציא עובר את ידו והחזירה - אמו טמאה לידה. שנאמר: ויהי בלדתה ויתן יד".

למסקנת הסוגיה, חידוש זה של רב הונא הוא מדרבנן בלבד, והראייה מן האמור בלידת פרץ וזרח אינה אלא אסמכתא. ואמנם, הרמב"ם ושאר הפוסקים קבעו, שאם העובר הוציא את ידו מן הרחם, אימו טמאה מדרבנן.

האסמכתא שמזכיר רב הונא עוסקת בעובר שהוציא את ידו. יש מן הראשונים שהסיקו מכך, שהוצאת רגל או איבר אחר אינה מוגדרת לידה, ודווקא בהוצאת יד גזרו טומאת לידה מדרבנן. אך רבים חלקו על כך, וקבעו שכל איבר שיצא מן הרחם – יגרום לטומאת לידה מדרבנן. הרשב"א בתורת הבית הביא את שתי הדעות, ופסק להחמיר ולחשוש אף להוצאת רגל. מסקנה זו התקבלה להלכה גם על ידי הבית יוסף (יורה דעה, קצד).

רבים מן הראשונים בסוגייתינו הקשו קושיה אשר מחזירה אותנו אל נושא אשר נידון בשבוע שעבר (דף כ"א). רב הונא מחדש, כי הוצאת יד נושאת עימה טומאה מדרבנן. הראשונים תמהו: הרי בעת הוצאת היד בוודאי נפתח גם הרחם, והרי קיימא לן שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואם כן האישה בלאו הכי טמאה?!

הרשב"א והריטב"א כאן הציעו, שסוגייתינו אכן אינה חוששת לכך, ומניחה בפשטות שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. כזכור, כך הכריע להלכה הרמב"ם, והריטב"א מעיר שמסוגייתינו אכן ישנה הוכחה טובה להכרעה זו.

דרך אחרת בראשונים קובעת, שאמנם הרחם נפתח והאישה נטמאת טומאה נידה, אלא שעדיין יש חידוש בדברי רב הונא, המטמא אותה טומאת יולדת. מכוח הספק שמא מדובר על לידת נקבה, מחייב החשש טומאה של שבועיים, דהיינו טומאה נרחבת יותר מטומאת נידה רגילה. אמנם, בכדי לקבל תירוץ זה מניחים הראשונים הנחה מציאותית מחודשת ביותר, ולפיה ייתכן מצב שבו העובר מוציא ידו, מחזירה, והלידה עצמה מתקיימת רק מספר שבועות לאחר מכן.די קשה לבסס הנחה מציאותית זו על הנתונים הרפואיים המוכרים לנו. עם זאת, יש מקום להזכיר את דבריו של רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לאותו פסוק בבראשית:

"גם אלה במעשה פלא, שנבקעו השליות יחד, והשיב זה ידו ויצא אחיו".

אם כן, עצם התופעה של עובר המוציא יד היא תופעה פלאית, ועל כן ניתן להוסיף פלא על פלא, ולקבוע שייתכן זמן ממושך בין הוצאת היד ובין הלידה בפועל.

הריטב"א בסוגייתינו מציע גם פירוש אחר, אשר עשוי להיות משמעותי ביותר לדיון שהזכרנו באותו עיון אודות פתיחת הקבר (אודה ולא אבוש, כי בעת כתיבת העיון לדף כ"א לא הכרתי את דברי הריטב"א כאן), וכך הוא כותב:

"ויותר נראה לומר, דכי אמרינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם - כשהיא יולדת גמורה, או מפלת כל העובר שבמעיה ... אבל בזו שלא יצא העובר שבמעיה ולא הוציא אלא ידו, אין כאן פתיחת הקבר שנאמר שאי אפשר בלא דם; כך נראה לי".

הריטב"א קובע בפירוש, שפתיחת הקבר המטמאת היא דווקא פתיחה מחמת לידה גמורה. הזכרנו את מחלוקת האחרונים אודות פתיחה מלאכותית של הרחם, ואת הנטייה להחמיר בדבר. אך על פי דברי הריטב"א הללו, הדיון כלל לא מתחיל: לא מיבעיא שפתיחה חיצונית של הרחם אינה מטמאת, אלא אפילו פתיחה פנימית וטבעית איננה מטמאת, אם אין מדובר על לידה או הפלה של ממש! דברים אלה מהווים מקור חשוב להקל בנושא.

הרב אביהוד שורץ