עולם הברכות
עולם הברכות
כל אכילה ואכילה של יהודי מלווה בברכה, כפי שציוויתנו תורתנו הקדושה: "ואכלת ושבעת וברכת".
מהי ברכה? האם היא הלל, הודאה או שבח לקב"ה? כל אחת מהאפשרויות הללו היא קשה: וכי יוצר הכל זקוק להלל ולשבח מבני תמותה שכמותנו?
תשובה נפלאה לשאלה זו נותן הגרי"ד בספרו "ימי זיכרון" (פ"א). הברכה הראשונה הנזכרת בתורה היא ברכה שמברך הקב"ה בכבודו ובעצמו את האדם: "פרו ורבו" - הקב"ה מברך את בני האדם שימשיכו את הבריאה, יפתחוה וישכללוה. באופן דומה, כאשר אנו מברכים את הקב"ה על המזון שהוא מעניק לנו, אנו מודים לו על השפע שקיבלנו ומבקשים ממנו שימשיך וישפיע אותו.
מקובלים יאמרו שבעת הברכה ממשיכים אנו חיים ממקור עליון - או במילים אחרות, מכריזים שכל השפע שבעולם הזה הוא מהקב"ה, ושחובה עלינו להפוך אותו לחיים חדשים כדי לשכלל את הבריאה. ר' צדוק הכהן מלובלין, בספר "פרי צדיק" (פרשת נח), מבאר כי חטאם של דור המבול היה בכך שהם לא ידעו להודות לקב"ה על השפע שקיבלו ממנו. מרוב השפע שנפל עליהם, הם הרגישו כי הם יכולים להסתדר לבדם בעולם, ואין הם זקוקים לבורא עולם.
בעת הברכה, אם כן, מכריז היהודי שתי הכרזות: ראשית - כי עלינו להמשיך ליצור ולבנות עם השפע שמוריד עלינו הקב"ה; ושנית - כי אין אנו יכולים להסתדר בעולם בלי ברכתו והשפעתו של הקב"ה.
שלושה סוגי ברכות הם: ברכות הנהנין - כמו, לדוגמא, הברכה הראשונה על האוכל; ברכות המצוות - כמו, לדוגמא, הברכה על הציצית; וברכות השבח - כמו הברכה שמברכים בעת שמיעת הרעם. כל אחת מהברכות מלווה אותנו במהלך סדר היום, ומזכירה לנו שאין פרט בבריאה שלא מושפע מאיתו יתברך!
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)