עירובין דף ד – חציצה

  • הרב אברהם סתיו
בגמרא (ד ע"א) נאמר ש"שיעורין, חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני", והסוגיה הולכת ומפרשת את שלושת המושגים הללו. אנו נתמקד בדיון של הגמרא בעניין "חציצין" (ד ע"ב):
"חציצין – דאורייתא נינהו, דכתיב 'ורחץ במים את כל בשרו' – שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים...
כי איצטריך הילכתא – לשערו...
שערו נמי דאורייתא הוא, דתניא: 'ורחץ את כל בשרו' – את הטפל לבשרו, וזהו שער.
כי אתאי הילכתא – לרובו ולמיעוטו, ולמקפיד ולשאין מקפיד, וכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו ומקפיד עליו – חוצץ, ושאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ, וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד".
הגמרא אומרת שעיקר דין חציצה נלמד מן המקרא עצמו, וגם דין חציצה בשיער נדרש מן הפסוק, וממילא תפקיד ההלכה הוא ללמד שחציצה פוסלת דווקא ברובו שמקפיד עליו. שאלה מרכזית בהבנת פשט הגמרא היא שאלת היחס שבין מסקנת הגמרא ובין ההצעות שקדמו לה, כלומר האם הגמרא ממשיכה להחזיק בהבנה שההלכתא מתייחסת לחציצה בשיער, או שמא חזרה בה לגמרי מהבנה זו.
רש"י על אתר (ד"ה רובו) פירש:
"רובו – רוב שערו, שאם יש בו דבר החוצץ, כגון דם יבש ודיו וטיט יבש וזפת יבש, או שקשור רובו אחת אחת".
מדבריו נראה שגם במסקנת הגמרא מדובר על חציצה בשיער, ובחציצה זו חידשה ההלכתא את החילוק שבין רובו ומיעוטו. כך הבינו גם התוספות (ד"ה דבר) את דברי רש"י:
"פי' בקונטרס בשערו משמע, אבל בשרו אפילו מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ. וקשה לר"ת...".
התוספות דייקו מדברי רש"י שדווקא בשיער פסול חציצה הוא ברובו שמקפיד עליו, ואילו בבשרו אפילו חציצה כלשהי פוסלת. רבנו תם האריך להקשות על שיטה מחמירה זו, וכל הראשונים והפוסקים דחו אותה מהלכה. ואכן, לכאורה קשה להבין מדוע לחלק בין חציצה בשיער לחציצה בשאר מקומות.
כדי להבין את דעת רש"י ננסה לחלק בין שתי הבנות של דין החציצה (ובכך נלך בעקבות הגרי"ד סולובייצ'יק):
א. מניעת המגע של המים בגוף.
ב. פסול אקטיבי של "חציצה" שנאסרה בטבילה.
לפי ההבנה הראשונה, שהחציצה מונעת מן המים להגיע אל הגוף, מסתבר שיש לפסול אפילו בחציצה כלשהי. ניתן לדמות זאת למי שטובל כשאצבעו האחת מחוץ למים, שטבילתו אינה טבילה. מאידך, אם פסול החציצה הוא פסול אקטיבי אפשר לדרוש שתהיה חציצה חשובה – רובו שמקפיד עליו.
נראה שרש"י מחלק בין שני דינים אלו ביחס לגוף ולשיער:
א. הגוף נלמד ממילות הפסוק עצמן – "ורחץ במים את כל בשרו", כלומר כל בשרו של האדם צריך לבוא במים ודי בכך שחלק קטן מן הגוף לא יבוא במים כדי לפסול את הטבילה כולה.
ב. הדרשה של "את הטפל לבשרו" וההלכה למשה מסיני חידשו שגם בשיער יש דין של חציצה. אמנם, בשיער לא נאמר הדין שכל שערה ושערה צריכה ביאת מים, אלא רק שחציצה פוסלת בו, כלומר השיער איננו חלק מן הגוף עצמו, שכולו צריך ביאת מים, אלא רק נספח לגוף (דבר הטפל לבשרו), שיכול לפסול את הטבילה אם יש בו דין אקטיבי של חציצה, וממילא דווקא חציצה חשובה פוסלת בשיער.