עירובין דף כט – אין פוחתין לעני בגורן

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בסוגייתנו דנה בשיעור מזון שתי סעודות, הדרוש לצורך עירוב, ומביאה את שיעוריהם של מאכלים שונים. בתוך כך מביאה הגמרא ברייתא המשוה בין שיעור העירוב לשיעור שאותו יש לתת לעני שבא לקבל מעשר עני בגורן. התורה קבעה שיש לתת לכל עני כמות המספיקה לשתי סעודות, ורש"י בסוגייתנו מסביר שהדבר נלמד מן הפסוק "ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה" – יש צורך בנתינה בעלת שיעור חשוב, שעליו ראוי לומר "ונתת".
מקור שונה מעט מובא בירושלמי, המסביר ששיעור הנתינה נלמד מסוף הפסוק: "ואכלו בשעריך ושבעו" – שיעור שראוי לשבוע ממנו, כלומר מזון שתי סעודות (גם הרמב"ם הלכות מתנות עניים ו, ח הביא דרשה זו).
אחרונים רבים הקשו על הסברו של רש"י: הלוא שיעור 'נתינה' בכל התורה קטן משיעור שתי סעודות, ובנוגע להלכות רבות מקובל ששיעור נתינה הוא שוה פרוטה, ומנין לנו שכאן הדין שונה?
נראה שרש"י יסביר את הדברים בדומה לדבריו של הריטב"א בסוגייתנו:
"שכן שיערו חכמים נתינה האמורה בתורה לעניים".
נראה שהריטב"א סובר שהתורה לא קבעה בפירוש מהו שיעור הנתינה הראוי לעניים, והותירה את קביעתו בידי חכמים, שהחליטו, כנראה על פי המשך הפסוק – "ואכלו בשעריך ושבעו", שהשיעור הראוי הוא מזון שתי סעודות. אך עצם הצורך בשיעור מסוים נלמד מהמילה "ונתת", ולא ורק קביעתו של השיעור המדויק נעשתה על פי המשך הפסוק.
שתי ההבנות הללו חלוקות בנוגע ליסוד הצורך בשיעור למתנות עניים: רש"י והריטב"א מתמקדים בבעל הבית, וקובעים שעליו לתת מתנה חשובה, ואילו הירושלמי והרמב"ם מתמקדים בעני, וקובעים שיש לדאוג שיקבל כמות הראויה לו.
בין ההסברים הללו עשוי להיות הבדל במקרה שבו לעני אחד יש בביתו כמה נפשות התלויות בו. אם העיקר הוא שיעור הנתינה – יש לתת לעני כזה מזון שתי סעודות, שהוא שיעור חשוב. אך אם העיקר הוא שהעניים יאכלו וישבעו – במקרה כזה העני יקבל מזון שתי סעודות כנגד כל אחד מבני ביתו, אף שהם לא באו לגורן לקחת את חלקם, שהרי העיקר הוא שבסופו של דבר העניים יאכלו וישבעו.
[בעניין זה נציין שר' חיים קנייבסקי, בספרו "דרך אמונה" (ביאור ההלכה מתנות עניים ו, ח), כותב שהוא מצא בפירושו של אחד הקדמונים על הספרי שאכן יש לתת לכל עני לפי מספר הנפשות שבביתו. לפי דברינו גישה זו מתאימה לרמב"ם ולירושלמי, ויתכן שרש"י והריטב"א יחלקו על כך.]