עירובין דף לח – שבת ויום טוב: שתי קדושות

  • הרב אביהוד שורץ
הגמרא בדף לח דנה במחלוקת התנאים בעניין יום טוב ושבת – האם הם שתי קדושות או קדושה אחת. למחלוקת זו השלכות רבות על שאלות הלכתיות שונות, ובסוגייתנו – על שאלת עירובי תחומין. אם קדושה אחת הם – עירוב אחד יועיל לשניהם, ואם אלו שתי קדושות – יש צורך בעירוב נפרד עבור כל אחד מן הימים, ובתנאים מסוימים, שבהם אין חשש להכנה מיום טוב לשבת, ניתן יהיה לערב בכיוון שונה לכל אחד מן הימים.
מהי הנקודה המבדילה בין שני הימים? לכאורה התשובה לשאלה זו פשוטה: מכיון שבפועל מדובר על שני ימים נפרדים, כל אחד מהם עומד בפני עצמו. עם זאת, אפשר שניתן לראות בהפרדה בין שתי הקדושות נקודה מהותית יותר בנוגע להבדל הבסיסי שבין קדושת שבת לקדושת יום טוב.
סוגייתנו עוסקת ביום טוב הסמוך לשבת, לפניה או לאחריה. קביעה זו מעמידתנו על העובדה כי השבת לעולם חלה בזמן קבוע, בעוד שיום טוב הוא בעל מועד דינאמי, שעשוי לחול בכל אחד מימות השבוע, ובכלל זה ביום שישי או ביום ראשון. עובדה זו משקפת את עומק ההבדל בין שבת ליום טוב.
לשבת ניתנו בתורה שני טעמים – זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים. יום טוב, לעומת זאת, הוא זיכרון ליציאת מצרים בלבד. פער זה בא לידי ביטוי בהבדל הברור שבין איסור המלאכה בשבת, הכולל כל מלאכת הכרוכה ביצירה, אף שאין בה טרחה ומאמץ, ובין איסור המלאכה ביום טוב, הנוגע אך ורק למלאכות שיש בהן טרחה, הפוגעות בשמחת החג. השבת נושאת אופי שונה לחלוטין מימות החול, בעוד יום טוב משתלב בימות החול ומחיל עליהם את קדושתו.
מורנו הרב ליכטנשטיין ציין כי הדבר קשור גם למשמעותו של איסור המלאכה: ביחס לשבת קבעה התורה "מחלליה מות יומת", דהיינו שעשיית מלאכה מחללת את קדושתו העצמית של היום. ביחס ליום טוב לא מצאנו במקרא ביטוי כזה, ואף בדברי חז"ל הדבר תלוי בגרסאות שונות. על פי הגירסה שלפנינו הגמרא במסכת פסחים (דף קיח) מדברת על "ביזוי" המועד ולא על חילולו. הוי אומר – יום טוב נושא תוכן מסויים, והפוגע בו בז לאותו תוכן. שבת מחוללת מהפכה עמוקה יותר באופיו של היום, המובילה לכך שהעושה מלאכה בשבת – מחללה מקדושתה.
כאמור לעיל, סוגייתנו עוסקת גם באיסור הכנה. לכאורה ניתן היה לומר שאסור להכין משבת ליום טוב, שכן קדושת השבת חמורה מקדושת יום טוב. עם זאת, מפורש בגמרא כאן כי איסור הכנה הוא גם מיום טוב לשבת (אלא אם כן הותקן עירוב תבשילין). על פי האמור לעיל ניתן להבין זאת בנקל: מכיון שאלו ימים כה שונים באופיים ובמהותם, עלינו ליצור הבחנה וחיץ ביניהם. הדבר אינו קשור רק לשאלה איזה מועד חמור יותר, אלא גם לעצם העובדה כי התאריכים שונים, וכל אחד מהם קורא שם לעצמו.