עירובין דף מא – מי שהוציאוהו

  • יהודה רוזנברג
בשעה טובה אנו מתחילים בלימוד הפרק הרביעי במסכת עירובין, העוסק במקרים שונים שבהם אדם מצוי בשבת מחוץ לעירו – מחוץ למקום השביתה הרגיל. המשנה הפותחת את הפרק עוסקת באדם שיצא חוץ לתחום בעל כרחו, וקובעת שבניגוד לאדם רגיל, שיכול ללכת בשבת אלפים אמה לכל רוח – "מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות".
האחרונים נחלקו בנוגע לתוקפו של דין זה:
א. הקרן אורה (להלן מד ע"ב) טען שזוהי מגבלה שקבעו חכמים, ומדאורייתא גם מי שיצא חוץ לתחום יכול להלך אלפים אמה לכלל רוח:
"ודבר תורה כן הוא דבאיזה מקום שיהיה לא יהלך יותר מאלפים לכל צד, אבל אלפים יכול להלוך אפילו עבר ויצא חוץ לתחומו שקנה בין השמשות, ורבנן הוא דתיקנו שלא יהיה לו אלא ד' אמות".
ב. המנחת חינוך (מצוה כד) טען שמדאורייתא אדם שיצא חוץ לתחום אינו יכול להלך אפילו אמה אחת נוספת, אך כאשר התחום שממנו יצא האדם הוא תחום דרבנן הקלו עליו חכמים והתירו לו להלך ארבע אמות במקומו, ובמקרים מסוימים (המפורטים במשנה להלן מד ע"ב) אף אלפים אמה.
מחלוקת זו עשויה להיות קשורה לשתי הבנות בדין תחום שבת, העולות מניסוחים שונים המופיעים בראשונים:
א. הרמב"ם (שבת כז, א) הסביר שתחום אלפים אמה הוא מקומו של האדם, ואסור לאדם לצאת ממקומו אפילו אמה אחת:
"'אל יצא איש ממקומו ביום השביעי' – מקום זה הוא תחום העיר... ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה, אבל חוץ לאלפים אמה אסור, שאלפים אמה הוא מגרש העיר".
ב. מדברי הטור (שצז) נראה שתחום אלפים אמה אינו מקומו של האדם עצמו, אלא המרחק שהאדם יכול להתרחק ממקומו:
"כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ מד' אמותיו או מהמקום ששבת בו".
מדבריו נראה שתחום שבת מורכב משני חלקים: מקומו של האדם, שבו מותר לו להלך כרצונו, והשטח שמחוץ למקום זה, שבו מותר לאדם להלך עד אלפים אמה.
אם כן, יתכן שהמחלוקת בין האחרונים תלויה בשאלה זו: אם תחום שבת הוא המקום שבו מותר לאדם להלך, ואסור לו להלך חוצה לו כלל, הרי שאדם שיצא מן המקום המותר אינו יכול להוסיף וללכת אפילו אמה אחת. לעומת זאת, אם תחום שבת הוא השיעור שמותר לאדם ללכת בשבת, אלא שבתוך מקומו מותר לו להלך כרצונו, הרי שגם אדם שיצא ממקומו יכול ללכת אלפים אמה, אלא אם כן חכמים גזרו עליו שלא יעשה זאת.
[אמנם, כדי לקבל את דעתו של הקרן אורה עלינו להניח שמדידת המרחק מתבצעת מן המקום שבו נמצא האדם, ואילו לדעת הטור יתכן שיש למדוד ממקום שביתתו. אולם מדברי הרמב"ן בדף מג ע"א נראה כדעת הקרן אורה, ואכמ"ל.]