עירובין דף מב – נפרצה למקום האסור לה

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בדף מב ע"א מביאה את מחלוקתם של רב נחמן ורב הונא בנוגע לאדם ששבת בבקעה – שאינה מוקפת מחיצות ומעמדה ככרמלית – ובמהלך השבת הקיפו נכרים את הבקעה במחיצות, ונמצא שכעת הוא ברשות היחיד.
רב נחמן קבע שתחום שבת של אדם זה אינו מושפע מן המחיצות, ומותר לו להלך אלפים אמה בלבד, אך הוא יכול לטלטל חפצים בכל הבקעה על ידי זריקתם, משום שהכל נחשב כרשות היחיד. רב הונא חלק על כך, וקבע שאסור לאדם לטלטל חפצים יותר מארבע אמות, משום שגזרו "שמא ימשך אחר חפצו" – אגב טלטול החפצים חוץ לתחום האדם עצמו עלול להימשך ולצאת מתחומו. הגמרא מסבירה שרב הונא אסר גם טלטול חפצים בתוך התחום, משום שהשטח שבתוך התחום נחשב "כמחיצה שנפרצה במלואה למקום האסור לה".
הראשונים נחלקו בנוגע לטלטול חפצים בתוך התחום לדעת רב נחמן. רש"י (ד"ה ומטלטל) פירש שלדעת רב נחמן מותר לאדם לטלטל חפצים בתוך התחום ללא כל שינוי, והוא אינו צריך לטלטל דוקא על ידי זריקה. לעומת זאת, התוספות קבעו שלדעת רב נחמן גם בתוך התחום מותר לטלטל על ידי זריקה בלבד, משום שלענין טלטול ללא שינוי השטח שבתוך התחום נחשב כמחיצה שנפרצה למקום האסור לה.
דעת רש"י נראית פשוטה מסברא: דין "נפרצה למקום האסור לה" שייך כאשר המקום המדובר נפרץ למקום שיש לו מעמד שונה, הגורם לאיסורו. אך כאן האיסור אינו נובע מכך שלשטח שחוץ לתחום יש מעמד שונה, אלא מחשש שמא האדם עצמו יצא חוץ לתחום. אם כן, מהי דעת התוספות?
נראה שאפשר להסביר את דעתם בשתי דרכים:
א. דין "נפרצה למקום האסור לה" במקרה שלפנינו אינו נובע מפריצת שני מקומות בעלי מעמד שונה זה לזה, אלא מחשש שמא מחמת העדר ההבחנה בין שני המקומות האדם ישכח את ההבדל ביניהם ויבוא לטלטל חוץ לתחום כדרך שהוא מטלטל בתוך התחום (יש מקום לדון אם אפשר לפרש כך את דין "נפרצה למקום האסור לה" גם במקומות אחרים, או שמשמעות הביטוי בסוגייתנו שונה ממשמעותו במקומות אחרים, ואכמ"ל).
ב. חוסר היכולת לטלטל באופן רגיל אכן יוצר מעמד מיוחד לשטח שחוץ לתחום. רב נחמן לא רק קבע שאסור לאדם לצאת חוץ לתחומו, וממילא הדרך היחידה שבה הוא יכול לטלטל בשטח זה היא על ידי זריקה, אלא קבע שהשטח שחוץ לתחום הוא שטח שבו הטלטול בדרך הרגילה נאסר. לכן כאשר השטח בתוך התחום נפרץ לשטח זה – הוא נחשב כמחיצה שנפרצה למקום האסור לה, שאסורה בטלטול.
ההבדל בין שני ההסברים הללו הוא שלפי ההסבר הראשון איסור הטלטול בתוך התחום נובע מאיסור תחומין – אם אדם יטלטל בתוך התחום כדרכו, בסופו של דבר הוא עלול לעבור על איסור תחומין. לעומת זאת, לפי ההסבר השני איסור הטלטול בתוך התחום אינו קשור ישירות לחשש שמא האדם יעבור על איסור תחומין, אלא למעמדה של מחיצה שנפרצה למקום האסור לה. השטח שבתוך מחיצה כזו אינו יכול להיחשב כרשות העומדת בפני עצמה, ומעמדה כשל כרמלית (בדומה לרשות היחיד שאין לה מספיק מחיצות).
שאלה זו עשויה להשפיע על הדין ביום טוב, שבו נוהג איסור תחומין אך לא איסור הוצאה מרשות לרשות. אם איסור הטלטול במקרה שלפנינו נובע מאיסור תחומין – מסתבר שהוא שייך גם ביו"ט, אך אם הוא נובע מהגדרת המחיצה שנפרצה למקום האסור לה ככרמלית – דין זה אינו שייך ביו"ט (הדיון בעניין יו"ט עולה בדברי הריטב"א על אתר, ואכמ"ל).