עירובין דף מג – תחומין למעלה מעשרה

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בדף מג ע"א מביאה את שאלתו של רב חנניא:
"יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה?"
הגמרא מביאה ראיות לכאן ולכאן, אך אינה מכריעה בעניין זה באופן ברור, והראשונים נחלקו בכך. את הסברא שלפיה אין תחומין למעלה מעשרה טפחים אפשר להבין בשתי דרכים:
הדרך האחת עולה מדברי רש"י, המסביר את קביעתה של הגמרא שספקו של רב חנניא נוגע רק לקפיצה, ולא להילוך על גבי עמוד:
"בעמוד... חזי להילוך, והילוך מעליא הוא".
מדבריו עולה שיסוד הקביעה שאין תחומין למעלה מעשרה הוא שתנועה למעלה מעשרה טפחים אינה נחשבת 'הליכה', ורק הליכה נכללה באיסור "אל יצא איש ממקומו".
מנגד, לשונו של רב חנניא מרמזת על כך שהשאלה אינה נוגעת למעמדו של ההילוך למעלה מעשרה טפחים, אלא למעמדו של המרחב שלמעלה מעשרה טפחים – האם דין תחומין שייך בו, או שזהו מקום המופקע מדין תחומין. יתכן שהסיבה לכך היא שמקום הגבוה מעשרה טפחים אינו נחשב "מקומו" של האדם ואינו כלול באיסור "אל יצא איש ממקומו", כפי שרשויות השבת אינן נוהגות למעלה מעשרה טפחים (כך נראה מדבריו של הגאון יעקב להלן מה ע"ב, שקבע שברשות היחיד יש תחומין גם למעלה מעשרה, משום שרשות היחיד עולה עד לרקיע).
שמעתי בשם הרב אשר וייס שליט"א שיתכן שבשאלה זו נחלקו הבית יוסף והמגן אברהם. הב"י פסק שאין איסור תחומין באדם הרוכב על גבי בהמה, והמג"א השיג עליו וטען שרכיבה על גבי בהמה אינה קשה יותר מהליכה ברגל, וממילא היא נחשבת דרך הילוך. נראה שהב"י הבין שיסוד ההיתר למעלה מעשרה טפחים הוא שמקום זה מופקע מדין תחומין, ולכן אין משמעות לשאלה כיצד האדם מהלך, ואילו המג"א הבין שההיתר מבוסס על כך שאין זו דרך הילוך, ולכן רכיבה על גבי בהמה אסורה.