עירובין דף מה – עסקי קש ותבן

  • הרב אביהוד שורץ
בעיון הקודם עסקנו בהיתר המתחדש בסוגייתנו – ההיתר לשוב בשבת מעיסוק של הצלת נפשות. אגב דיון זה מתחדשת בהמשך הסוגיה (מה ע"א) הלכה נוספת, אשר אף לה נודעו השלכות מרחיקות לכת בנוגע לפעילות לחימה בשבת:
"אבל באו על עסקי נפשות – יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת.
ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש – יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת".
כאשר באו הנכרים על עסקי נפשות מדובר על פיקוח נפש גמור, וברור שמותר לעסוק בלחימה בשבת. החידוש בסוגיה הוא שבתרחישים מסויימים ניתן לחלל שבת אף על "עסקי תבן וקש", דהיינו על ליסטים וגנבים שאינם מתכוונים להרוג, אלא אך ורק "לסחוב" חפצים, שלעיתים הם חסרי ערך.
ההסבר הפשוט להלכה זו הוא שאף גנב תמים, המעוניין ליטול קש ותבן, עלול לשנות את דעתו תוך כדי פעילות ולפגוע פגיעות בנפש. על רקע זה יש לבאר את הערת בעל "תרומת הדשן" (סימן קנו), שהובאה להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים שכט, ז):
"יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו – יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומכל מקום הכל לפי הענין)".
ובכן, אף בגניבה מקומית עשוי להיות חשש לנפשות, וכפי שכתב הרמ"א – "הכל לפני הענין".
עם זאת, יש שייחסו לסוגייתנו משמעות עמוקה יותר, המבוססת על הערתו הקצרה של רש"י על אתר:
"יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם".
רש"י איננו מדבר על סכנת נפשות ממשית, אלא על חשש מפני "כיבוש הארץ". דברי רש"י הולמים את לשון הגמרא, העוסקת ב"עיר הסמוכה לספר", דהיינו בעיר השומרת על גבולות המדינה. לדעת רש"י, כאשר עוסקים באחריות הביטחונית לשלום המדינה אין לערוך את החשבון הצר של סכנת הנפשות, אלא חשבון רחב יותר של הגנה על שלום המדינה. לשון אחרת: אף אם במקרה מסוים אכן אין חשש להידרדרות הגניבה לענייני נפשות, במבט הכללי והרחב המערכת הביטחונית אינה יכולה להרשות לעצמה תופעה כזאת.
פירוש מחודש זה עשוי להוביל להשפעות מעשיות מעניינות. כך למשל נשאלה לא אחת שאלת ההגנה על מטווחי אימונים בשבת. מחד גיסא, במטווחים אין חיילים בשבת, ואף אין בהם ציוד לחימה יקר ערך. מאידך גיסא, שודדי מתכות עושים מאמצים רבים לחדור לשטח המטווח כדי לאסוף פסולת של תחמושת. כאמור, בפסולת כשלעצמה אין צורך, ואולם ההנחיה הצה"לית הרווחת היא כי מותר לחלל שבת לצורך השמירה עליה.
טעם הדבר מבוסס על האמור לעיל: אם שודדי המתכות יתרגלו לגנוב בקלות ציוד מבסיסי צה"ל, הדבר עשוי להידרדר לפגיעות חמורות יותר כגניבת אמצעי לחימה (אשר מועברים באופן מיידי לידיים חבלניות) וחדירה לצורך פעילות חבלנית. לאור פירושו של רש"י בסוגייתנו הגיעה הרבנות הצבאית למסקנה כי יש לכלול את ההגנה על המטווחים בהגנה מפני "עסקי קש ותבן", ולהתירה אף בשבתות ובמועדי ישראל.