עירובין דף מט – עירוב משום קניין

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בסוגייתנו מביאה את מחלוקתם של שמואל ורבה בנוגע ליסוד שעליו מבוסס עירוב חצרות. לדעת שמואל "עירוב משום קניין", כלומר על ידי נתינת הפת מקנה בעל הבית שבו הונחה הפת את רשותו לבני החצר האחרים, וכך כל החצר נחשבת כרשות אחת, ואילו לדעת רבה "עירוב משום דירה", ועל ידי נתינת הפת נחשבים כל בני החצר כאילו הם דרים בבית שבו הונחה הפת, וכך החצר הופכת לרשות אחת, השייכת לבני החבורה הדרים בבית המשותף.
בהבנת הדעה שלפיה עירוב משום קניין נחלקו הראשונים: רש"י פירש שבעל הבית שבו הונח העירוב מקנה את רשותו לכל בני החצר, "ונמצאו כולם בעלים בבית זה שהעירוב מונח בו, וכל חצר משועבדת לרשותם זו, ואחת היא", כלומר העובדה שבית אחד קנוי לכל בני החצר מאפשרת לקבוע את מעמדה של החצר כשייכת לישות משפטית אחת – החבורה הדרה בבית המשותף. לעומת זאת, מדברי התוספות נראה שכל בני החצר מקנים את רשותם זה לזה, וכך כולם שותפים בכל בתי החצר, ולא רק בבית שבו הונח העירוב.
יתכן שמחלוקת זו מבוססת על מחלוקת יסודית בנוגע לבעיה שאותה נועד עירוב חצירות לפתור – מדוע אין להוציא מן הבתים לחצר שאינה מעורבת? אפשר להעלות שתי אפשרויות בעניין זה. אפשרות אחת היא שהחצר המשותפת לאנשים רבים, אף שהיא רשות היחיד, דומה במקצת לרשות הרבים, ולכן אין לטלטל בינה ובין הבתים, הנחשבים רשות היחיד גמורה. אפשרות שניה היא שאף אם החצר אינה דומה לרשות הרבים, מכל מקום היא אינה יכולה להיחשב רשות אחת עם הבתים, ולכן הוצאה מן הבתים לחצר דומה להוצאה מרשות אחת לחברתה. לשון אחר: לפי האפשרות הראשונה איסור ההוצאה מהבתים לחצר נובע מהפער בין אופיין של שתי הרשויות ומהדמיון בין החצר לרשות הרבים, ואילו לפי האפשרות השניה הוא נובע מכך שהן אינן רשות אחת, על אף שאופיין דומה.
[יש מקום לקשר זאת לשאלה האם מותר לטלטל ארבע אמות בחצר שאינה מעורבת: אם היא דומה לרשות הרבים יש לאסור זאת, אך אם יסוד האיסור להוציא מן הבתים לחצר הוא שאין זו רשות אחת – יתכן שבחצר עצמה מותר לטלטל, ואכמ"ל.]
יתכן שזהו יסוד מחלוקתם של רש"י ותוספות. רש"י סובר שהבעיה היא שהחצר דומה לרשות הרבים, וכאשר כל בני החצר שותפים בבית אחד – הם נחשבים חבורה אחת (בדומה למה שמתרחש לפי רבה, הסובר שעירוב משום דירה), והחצר שייכת לחבורה זו ונחשבת רשות היחיד גמורה. לעומת זאת, לדעת התוספות איסור ההוצאה מן הבתים לחצר אינו נובע מכך שהחצר דומה לרשות הרבים, אלא מעצם העובדה שהיא רשות שונה מאשר הבתים. לכן לא די בשינוי מעמדה של החצר והגדרתה כחצר השייכת לישות משפטית אחת, ויש להשוות את מעמדה של החצר והבעלות עליה למעמדם של כל הבתים, על ידי הקנאת כל הבתים לכל בני החצר בשותפות.