עירובין דף נג – בני יהודה ובני גליל

  • הרב אברהם סתיו
הגמרא (נג ע"א) עומדת על כך שתורתם של בני יהודה התקיימה בידם, בעוד תורתם של בני הגליל לא התקיימה. כדי להסביר תופעה זו מביאה הגמרא כמה הבדלים בין בני יהודה לבני גליל:
"אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה, שהקפידו על לשונם, נתקיימה תורתם בידם; בני גליל, שלא הקפידו על לשונם, לא נתקיימה תורתם בידם. מידי בקפידא תליא מילתא? אלא בני יהודה, דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא, נתקיימה תורתן בידן; בני גליל, דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא, לא נתקיימה תורתן בידם.
בני יהודה גמרו מחד רבה – נתקיימה תורתן בידם; בני גליל, דלא גמרי מחד רבה, לא נתקיימה תורתן בידם.
רבינא אמר: בני יהודה, דגלו מסכתא, נתקיימה תורתן בידם; בני גליל, דלא גלו מסכתא, לא נתקיימה תורתן בידם. דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא".
הגמרא מזכירה שלוש תכונות של בני יהודה שחסרו לבני הגליל: א. דייקו בלשונם. ב. למדו מרב אחד. ג. גלו מסכתא. בקריאה פשוטה מדובר על שלוש תכונות נפרדות, אך במבט נוסף ניתן לעמוד על קשר עמוק ביניהן, שמבטא פער מהותי בין בני יהודה לבני הגליל. נדמה שהשאלה העקרונית שהפרידה בין שני המקומות היא האם בלימוד תורה יש חשיבות רק לתכנים, או גם לצורת הלימוד, לאופן שבו התכנים מנוסחים ומועברים.
בתחילה מתארת הגמרא את הביטוי החיצוני הניכר לעין: הדיוק בלשון. אנשי הגליל, כפי שיסופר להלן (נג ע"ב), מבטאים את רצונותיהם ומחשבותיהם במילים כלליות, שאינן מדויקות, בניגוד לאנשי יהודה, המקפידים לנסח בקפידה את דבריהם. בהמשך דבריה עומדת הגמרא על גורם מוקדם יותר: בחירת הרב. בני יהודה רואים במתודה ובסדר של הלימוד גורם חשוב ומכריע, ולכן הם מקפידים ללמוד דווקא אצל רב אחד, ולקנות את התורה לפי הסדר והשיטה של אותו רב. לעומת זאת, בני הגליל אינם מתעניינים במבנה החיצוני של התורה, והם מוכנים לקבל את התכנים גם בצורה מפוזרת, מרבנים שונים.
לבסוף עומד רבינא על מבחן התוצאה של שתי שיטות הלימוד: העברת התורה הלאה, לציבור ולדורות הבאים. דרך לימודם הסדורה והמדויקת של בני יהודה מאפשרת להם לגלות את המסכת ולהעביר את התורה לדורות של תלמידים וכן לקהלים רחבים אחרים, וזאת בניגוד לתורתם האקלקטית והמעורפלת של בני הגליל, שאינה ניתנת להעברה אלא לאליטה מצומצמת ומבודדת.
הגמרא חותמת בכך ששתי דרכי הלימוד הללו הבדילו בין דוד לשאול, ובין משיח בן דוד, שהוא בבחינת ספירת המלכות, המפגש של האלוקות עם העולם, למשיח בן יוסף, שהוא בחינת "צדיק יסוד עולם" – תורה פנימית ועמוקה יותר. זהו ההבדל גם בין רבי שמעון בר יוחאי, מבני העלייה הבודדים, ובין רבי יהודה ברבי עילאי, ראש המדברים בכל מקום (עיין עין אי"ה שבת פרק ב אות רנט-רסג).