עירובין דף נו – תחום ערי הלויים

  • יהודה רוזנברג
הגמרא בסוגייתנו דנה בערי הלויים, שסביבן היו שטחים שיועדו לשדות ולכרמים וכן שטחים שנועדו להישאר פנויים ולשמש כ"נוי לעיר".
בנוגע לשטחים אלו אומרת התורה:
"וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב: וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים".
מצד אחד קובעת התורה שסביב העיר יש להקצות שטח של אלף אמה, ומצד שני היא קובעת שגודלו של השטח הוא אלפים אמה. סתירה זו נפתרה על ידי התנאים במסכת סוטה (כז ע"ב) בשתי דרכים:
"בו ביום דרש ר' עקיבא... הא כיצד? אלף אמה מגרש, ואלפים אמה תחום השבת.
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אלף אמה מגרש, ואלפים אמה שדות וכרמים".
הראשונים נחלקו בהסבר דעתו של רבי אליעזר בנו של ריה"ג:
א. רש"י פירש ש"אלפים אמה שדות וכרמים" כוללות בתוכן גם את "אלף אמה מגרש", כלומר אלף האמות הראשונות מיועדות למגרש, ואלף אמות המשלימות לאלפים אמה – לשדות וכרמים.
ב. הרמב"ם (שמיטה יובל יג, ב) פסק: "מגרשי הערים כבר נתפרשו בתורה שהם שלשת אלפים אמה לכל רוח". נראה שלדעתו אלפים האמות המיועדות לשדות וכרמים הן בנוסף לאלף אמה מגרש.
מן הגמרא בסוגייתנו, העוסקת בחישוב שטחו של המגרש מתוך השטח הכולל של העיר וסביבותיה, משתמע לכאורה כדעת רש"י – הן מלשון הסוגיא והן מן החישובים המתוארים בה. כיצד יכלכל הרמב"ם סוגיא זו? יתרה מזאת: הרמב"ם עצמו, בפרק כז מהלכות שבת, קובע שתחום שבת נקבע מדרבנן לאלפים אמה משום "שאלפים אמה הוא מגרש העיר".
האחרונים הציעו הסברים רבים לעניין זה, אך אנו נתמקד בתירוצו של ר' חיים קנייבסקי, המובא בספרו "דרך אמונה":
"דהא דקאמר תחום ערי הלוים הכונה תחום שבת של ערי הלוים... דתחום ערי הלוים קולט מדאורייתא, כדתנן במכות כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט. והכי קאמר: תחום ערי הלוים שקולט – צא מהן אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים, ולא בא לומר שאין עוד אלף אמה שדות וכרמים, דלא מיירי אלא מאלו שהן בתוך התחום שקולט".
הרב קנייבסקי מסביר שסוגייתנו עוסקת בתחום שבת של ערי הלויים, שיש לו חשיבותו גם מדאורייתא, משום שערי הלויים, ששימשו גם כערי מקלט, מצילות גם רוצח בשגגה שנכנס לתוך התחום, ולא רק את מי שנכנס לתוך העיר עצמה. הגמרא דנה בהרכבו של תחום זה – אילו חלקים ממנו הם מגרש ואילו הם שדות וכרמים, אך באמת גם מעבר לו יש שדות וכרמים, שאינם מעניינה של סוגייתנו.
הסבר זה מעלה נקודה חשובה, שעסקנו בה מעט בעבר (ראו בעיוננו לדף מא): לדעת הרמב"ם תחום שבת אינו רק המרחק שמותר לאדם להתרחק ממקום שביתתו, אלא הוא נחשב במידה מסוימת כחלק מן העיר. זוהי הסיבה לכך שחשיבותו של תחום זה קיימת גם בתחומים אחרים הנוגעים להגדרת גבולות העיר, כגון קליטת רוצח בשגגה.
[ביטוי נוסף לתפיסת תחום שבת כחלק מן העיר מופיע בגמרא בחולין (קי ע"א), שממנה עולה שדין "נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם", הקובע שאדם חייב להחמיר כמנהג המקום שבו הוא שרוי באותה שעה, נוהג בתוך תחום שבת אך לא מחוצה לו.]