עירובין דף פג – עיסה החייבת בחלה

  • יהודה רוזנברג
אגב העיסוק במשנה המציינת את שיעור האוכל שבו אפשר לערב עירוב חצרות, מביאה הגמרא בסוגייתנו ברייתא העוסקת במקור לשיעור העיסה החייבת בחלה:
 
"'ראשית ערסתכם' – כדי עיסותיכם. וכמה עיסותיכם – כדי עיסת המדבר. וכמה עיסת המדבר – דכתיב 'והעמר עשרית האפה הוא'.
מכאן אמרו: שבעה רבעים קמח ועוד חייבת בחלה, שהן ששה של ירושלמית, שהן חמשה של ציפורי.
מכאן אמרו: האוכל כמדה זו – הרי זה בריא ומבורך, יתר על כן – רעבתן, פחות מכאן – מקולקל במעיו".
 
הברייתא מציינת ששיעור הקמח שממנו יש להפריש חלה הוא עשירית האיפה, כפי שהוקצב לכל אחד מישראל במדבר, ומסיקה ששיעור זה שוה לשיעור חמישה רבעי קב במידות המקובלות. בנוסף לכך קובעת הברייתא שזהו השיעור שראוי לאדם לאכול בכל יום.
 
בנוגע לשיעור זה נחלקו התנאים (ראו במשנה עדויות א, ב): חכמים סוברים שזהו שיעור מדויק, וכבר משיעור חמישה רבעים מתחייבת העיסה בחלה, ואילו רבי יוסי סובר שהשיעור המחייב בחלה גדול מעט משיעור זה – "חמשת רבעים ועוד".
 
רש"י (שבת טו ע"א) מסביר שדעתו של רבי יוסי מבוססת על שינויי המידות במהלך השנים – "דסבר ר' יוסי מדה מדברית היו ביצים גדולים משלנו", כפי שמצינו בסוגייתנו, שלדעת רבי יוסי שיעור חצי פרס הוא "שתי ביצים שוחקות", כלומר מעט יותר משתי ביצים, משום שהביצים קטנו במהלך השנים.
 
על פי הסבר זה אפשר להבין שחכמים, החולקים על רבי יוסי, אינם מקבלים את דעתו, וסוברים שהביצים ששימשו בימיהם זהות בגודלן לביצים שהיו במדבר.
 
אך החתם סופר (א, קפא) הציע הסבר אחר:
 
"אבל האמת בכל דור ישוער החלה במ"ג וחומש ביצה שבאותו הדור, כי כן הוא איפת הבינוני שבאותו הדור שיאכל ויהי' בריא ומבורך, ועל כן לא שינו חז"ל מספר הביצים בירושלים ובציפורי אעפ"י שלא היו גסים כשל מדבר".
 
החתם סופר מסביר ששינוי גודלן של הביצים בא יחד עם שינוי כללי בטבע, וגם שיעור הסעודה הראויה לאדם ליום השתנה במקביל לגודל הביצים.
 
אם כן, רבי יוסי וחכמים נחלקו בנוגע למקורו של שיעור חלה: רבי יוסי סובר ששיעור חלה נקבע לפי העיסה שהיתה במדבר – "ראשית עריסותיכם", ואילו חכמים סוברים שהשיעור נקבע לפי הסעודה היומית הראויה לאדם בינוני, ומשתנה מדור לדור.
 
כפילות זו מופיעה כבר בברייתא שבסוגייתנו, המציינת מצד אחד שחמשת רבעי הקב הוא השיעור שאכלו ישראל במדבר, ומצד שני – שזהו השיעור הראוי לאכילת אדם ביום אחד. רבי יוסי סבור ששיעור חלה תלוי בגורם הראשון – שיעור המן שירד לישראל במדבר, ואילו חכמים סוברים שהעיקר הוא הגורם השני – השיעור הראוי לכל אדם בימיו.
 
[יש מקום להעלות שאלה דומה גם בנוגע לשיעורים אחרים שקבעו חכמים – האם שיעורים אלו קבועים ואינם נתונים לשינוי, או שהם משתנים לפי השתנות הטבעים והדורות, וראו עוד בעניין זה בעיונו של הרב אביהוד שורץ ליומא דף פ.]