עירובין דף פה – בית שער

  • יהודה רוזנברג
המשנה בדף פה ע"ב קובעת שיש להניח עירובי חצרות דוקא בבית דירה, וכן שדוקא דייריו של בית הראוי לדירה, שבו אפשר להניח את העירוב, אוסרים את הטלטול בחצר ונדרשים להשתתף בעירוב. הגמרא מציינת חריג אחד לכלל זה: בית שער דיחיד, כלומר בית העומד בפתח חצרו של אדם יחיד ומשמש למעבר דרכו, אינו נחשב בית דירה לעניין היכולת לאסור את הטלטול בחצר, אך אפשר להניח בו עירוב. על פי קביעה זו רמת הדיורים הנדרשת לצורך הנחת העירוב פחותה מזו המסוגלת לאסור את הטלטול בחצר: די להניח את העירוב בבית המשמש כבית שער של יחיד ונחשב כבית דירה ברמה פחותה, אך כדי לאסור את הטלטול בחצר נדרשים דיירים בעלי חשיבות, ולא כאלה הדרים בבית שער של יחיד.
אך מדברי הרמב"ם נראה שפסק להיפך: בפרק א' מהלכות עירובין (הלכה ט"ז) פסק הרמב"ם ש"אם נתנו (=את העירוב) בבית שער, אפילו בית שער של יחיד... אינו עירוב", ואילו מדבריו בפרק ד' (הלכה ח') נראה שדוקא בית שער דרבים אינו אוסר את הטלטול בחצר: "מי שיש לו בחצר חבירו בית שער שרבים דורסין בו... הרי זה אינו אוסר עליו".
הכסף משנה בפרק א' נדרש לשאלה זו, והסביר שלדעת הרמב"ם בית שער דיחיד אכן אינו נחשב בית דירה, ולכן אין להניח בו את העירוב, ומה שכתב בפרק ד', שבית שער של רבים אינו אוסר את החצר, כוונתו לומר שאפילו בית שער דרבים אינו אוסר, וכל שכן בית שער דיחיד (הכסף משנה מוסיף להסביר כיצד דבריו של הרמב"ם נובעים מדברי הגמרא, ואכמ"ל).
אך לכאורה סברא זו הפוכה מסברת הגמרא (על פי הבנתם של שאר הראשונים): מן הגמרא נראה שבית שער דיחיד נחשב יותר בית דירה מבית שער דרבים, ואילו לפי הסברו של הכסף משנה בית שער דרבים קרוב יותר להיות בית דירה מבית שער דיחיד!
הרש"ז ברוידא, בהערותיו לחידושי המאירי (ח, יג; שינינו מעט מדבריו, והרוצה להרחיב יעיין שם), הציע להסביר זאת על פי הבנת איסור ההוצאה לחצר שאינה מעורבת, המבוסס על שני מרכיבים:
א. איסור טלטול מרשותו של אדם אחד לרשותו של אדם אחר. החצר נמצאת בבעלות שונה מזו של הבית, ולכן נאסרה ההוצאה מן הבית לחצר.
ב. איסור טלטול מרשותו של אדם אחד לרשותם של אנשים רבים, הנחשבת מעין 'רשות הרבים'.
על פי היסוד הראשון בית שער דיחיד אמור לאסור יותר מבית שער דרבים, משום שדירתו של היושב בו נפגעת פחות, שהרי פחות אנשים חולפים דרכו. אך לפי היסוד השני יותר מסתבר שדוקא בית שער דרבים יאסור את הטלטול בחצר, משום שהוא עצמו דומה לרשות הרבים, ולכן הוא הופך את החצר כולה למעין רשות הרבים.
לשון אחר: בעוד על פי הסברא הראשונה הדר בבית שער צריך להתגבר על הדיירים החולפים דרכו כדי שנוכחותו תאסור את הטלטול בחצר, על פי הסברא השניה הדיירים החולפים בבית השער דוקא מסייעים לדייריו לאסור את הטלטול, משום שהם הופכים את החצר ליותר דומה לרשות הרבים. לכן נצרך הרמב"ם להשמיענו שאפילו בית שער דרבים אינו אוסר את הטלטול בחצר, וכל שכן בית שער דיחיד.