עירובין דף פח – שפיכת מים לחצר

  • הרב אברהם סתיו
המשנה (פח ע"א) חידשה גזירה בעניין שפיכת מים בחצר הסמוכה לרשות הרבים:
 
"חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה".
 
טעם האיסור הוא שהמים עשויים לזרום לרשות הרבים, וכך יעבור השופך על איסור הוצאה. אמנם, מדברי המשנה לא נתברר טעם החילוק בין חצרות בגדלים שונים ומהו בדיוק תפקיד העוקה, והגמרא מביאה מחלוקת בעניין זה:
 
"מאי טעמא?
אמר רבה: מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום, בארבע אמות – אדם רוצה לזלפן, פחות מארבע – שופכן. אי דעביד עוקה – שרי, אי לא – אסור.
רבי זירא אמר: ארבע אמות – תיימי, פחות מארבע אמות – לא תיימי".
 
שני האמוראים מסכימים ש"אדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום", ולכן כאשר יש עוקה שמחזיקה סאתים הוא יכול לשפוך את המים כך שייכנסו לתוכה. מחלוקתם היא בשאלה מדוע מועילה חצר של ד' אמות להתיר את השפיכה גם בלי עוקה: לדעת רבה ההיתר הוא משום שבחצר חשובה כזו אדם רוצה לזלף את המים בהדרגה על פני החצר כך שלא יצאו החוצה, ואילו לדעת רבי זירא ההיתר הוא משום שבחצר כזו המים ייבלעו באדמה ולא יצאו לרשות הרבים.
 
הגמרא מביאה נפקא-מינה בין שתי הדעות:
 
"מאי בינייהו? אמר אביי: אריך וקטין איכא בינייהו".
 
\כאשר החצר ארוכה וצרה, ואין בה ד' על ד', אין היא חצר חשובה שבני אדם מזלפים אותה, וממילא טעמו של רבה אינו שייך. לעומת זאת, טעמו של רבי זירא שייך גם בחצר כזו, ובביאור הדבר נחלקו הראשונים:
 
א. דעת רש"י (ד"ה דאריך) היא שלדעת רבי זירא המוקד הוא בשטח פני החצר, שצריך להיות 16 אמות מרובעות כדי לבלוע את כל המים. ממילא הביטוי "אריך וקטין" מתייחס לחצר כגון חצר שאורכה שמונה אמות ורוחבה שתי אמות, ושטחה זהה לחצר של ד' על ד'.
ב. דעת ר"ח ורב האי גאון והראב"ד (מובאים ברשב"א ד"ה אבל) היא שמדובר בחצר באורך של ד' אמות בלבד, וברוחב צר מ-ד' אמות. הרשב"א הקשה על שיטה זו שלא ייתכן לומר שחצר ברוחב אמה בולעת כמו חצר ברוחב ד' אמות.
 
רוב הראשונים קיבלו את דעת רש"י, וכך פסק גם השולחן ערוך (או"ח שנז, א). עם זאת, מדברי הגמרא בהמשך הסוגיה נראה דווקא כפירוש השני. הגמרא השוותה בין מחלוקת רבה ורבי זירא למחלוקת התנאים המובאת בהמשך המשנה הנ"ל:
 
"רבי אליעזר בן יעקב אומר: ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים – שופכים לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים: אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב, אבל שופך הוא לגג, והמים יורדין לביב".
 
רבנן סוברים כרבה, שדווקא שפיכה לשם זילוף מותרת, ואילו דעת ראב"י כרבי זירא, שדי בכך שהמים יעברו בביב של ד' אמות וייבלעו בתוכו. קריאה פשוטה של דברי ראב"י מעלה שההיתר שלו עוסק בתעלה צרה באורך ד' אמות, ודי בכך כדי שהמים ייבלעו, וכך פירשו גם רוב מפרשי המשנה (רמב"ם, ברטנורא, תפארת ישראל). ממילא מסתבר שגם היתרו של רבי זירא ב"אריך וקטין" מתייחס לחצר באורך ד' אמות וברוחב קטן יותר.
 
אמנם, למעשה פסק השולחן ערוך (שם, ב) שגם הביב שעליו דיבר ראב"י הוא ביב ברוחב ד' אמות, וצריך עיון.