עירובין דף צה – המוציא תפילין

  • הרב אברהם סתיו
המשנה הפותחת את הפרק (צה ע"א) הביאה מחלוקת תנאים בדין המוצא תפילין בשדה בשבת:
 
"המוצא תפילין – מכניסן זוג זוג, רבן גמליאל אומר: שנים שנים".
 
מחלוקת תנא קמא ורבן גמליאל, האם יש להכניס זוג-זוג או שני זוגות יחד, מוסברת בגמרא (צה ע"ב) בדרכים מספר, ואנו נדון באחת מהן:
 
"הכא בשבת זמן תפילין קמיפלגי, דתנא קמא סבר שבת זמן תפילין הוא, ורבן גמליאל סבר שבת לאו זמן תפילין הוא".
 
הגמרא אומרת שלדעת תנא קמא שבת זמן תפילין, ולכן אפשר להכניס דווקא זוג-זוג, ואילו לדעת ר"ג שבת אינה זמן תפילין, ולכן אפשר להכניס גם שני זוגות יחד. רש"י (ד"ה תנא) מסביר את עמדת תנא קמא באופן הבא:
 
"תנא קמא סבר שבת זמן תפילין הוא, ומשום הצלה לא מישרו ביה טפי מן המצוה, דלאו תכשיט נינהו, וכל שכן דכיון דזמן תפילין הוא, ואיכא בל תוסיף, אתי איסור בל תוסיף ומשוי עליה כמשאוי".
 
רש"י מסביר שמותר להכניס רק כשיעור החיוב של מצוות תפילין, היינו זוג אחד, וכאשר מכניסים שני זוגות עוברים על אחד מהם ב'בל תוסיף', ולכן הוא נחשב כמשאוי. מדברי רש"י עולה לכאורה חידוש גדול: כאשר חפץ אסור בלבישה מסיבה חיצונית כלשהי (כגון איסור 'בל תוסיף') הוא מוגדר כ"משאוי" לענין איסור הוצאה.
 
המנחת חינוך (מצוה שיג) אימץ את סברת רש"י, ויישם אותה גם ביחס למנעל ביום כיפור:
 
"אם כן חזינן דהאיסור משווי כמשוי, אם כן הכא נמי כיון דנעילת הסנדל אסור, לא מבעיא להסוברים דהוא איסור תורה בודאי חשוב כמשוי אלא אפילו למאן דאמר דהוא דרבנן אפשר דגם איסור דרבנן כיון דאסרו לא הוי מלבוש והוא משוי, אם כן אסור לצאת במנעל כזה ביה"כ וחייבים עליו כעל משוי גמורה. על כן יש להזהיר מאוד להמון שחוץ שעוברים באיסור נעילת הסנדל עוד הולכים במקומות שאסור להוציא והוא איסור גמור, ולא הבאתי בכור הבחינה".
 
המנחת חינוך מסיק מדברי רש"י שמי שהולך עם סנדל עור ביוה"כ חייב גם משום איסור הוצאה, וחותם את דבריו בכך ש'לא הביא סברה זו בכור הבחינה'. ואכן, בעל השאגת אריה (סימן מא) הקשה על חידוש זה של רש"י מתוך הגמרא במנחות (לז ע"ב), שבה מבואר שלדעת רבי ישמעאל מי שיוצא בטלית שיש בה ג' ציציות אינו חייב משום הוצאה למרות שהוא עובר בלבישת הטלית על איסור 'בל תגרע'.
 
ננסה לענות על קושיית השאגת אריה ולפקפק בדברי המנחת חינוך מתוך דיון בקושיה שהקשה הרש"ש (בחידושיו כאן) על דברי רש"י. רש"י אמר בתוך דבריו שלדעת ת"ק יש איסור 'בל תוסיף' בהנחת זוג נוסף של תפילין, ואם כן – מדוע יש צורך באמירה שהאיסור הופך את התפילין למשאוי? הרי די בכך שעובר על איסור 'בל תוסיף' כדי שת"ק יאסור עליו להניח את התפילין, גם אם אינן נחשבות כמשאוי!
 
ניתן ליישב קושי זה מתוך מבט שונה מעט על דברי רש"י. נראה שרש"י לא בא לומר שהמניח שני זוגות תפילין עובר בהכרח על איסור 'בל תוסיף', שהרי ייתכן שלא יעבור על האיסור אם לא יתכוון לצאת ידי חובה (כמבואר להלן בלישנא קמא של רש"י). כל כוונתו בחלק זה של דבריו היא לחזק את תחילת דבריו, היינו שמכיוון שאין האדם מקיים מצוות תפילין הן אינן נחשבות לתכשיט. לשם כך מצביע רש"י על העובדה שיש בהנחת הזוג השני גם מימד של איסור, שמפקיע כל אפשרות של ערך רוחני חיובי בהנחת התפילין, וממילא הופך אותן למשאוי גמור (שהרי כל הערך ה"תכשיטי" שבהן נבע, לדעת ת"ק, ממצוות הנחתן).
 
לאור זאת יש לומר שדברי רש"י על כך שאיסור 'בל תוסיף' הופך את התפילין למשאוי נאמרו דווקא ביחס לתפילין, שכל המשמעות שיש בהנחתן נובעת מערכן הרוחני, ולא ניתן להסיק מכאן שבגדים או מנעלים גמורים שיש איסור בהנחתם ייחשבו כמשאוי.