עירובין דף קב – תוספת אהל

  • הרב אברהם סתיו
מן התורה אסורה בשבת רק בניית אהל קבע, אך חכמים אסרו גם בניית אהל עראי. בסוגייתנו (קב ע"א) מופיע סיוג חשוב לדין זה:
 
"אמר רב אסי: הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה – למחר מביא מחצלת ופורס עליהן. מאי טעמא – מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי.
הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח. למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי".
 
רב אסי אמר שאם כבר יש אהל טפח מותר להוסיף עליו בשבת, משום שתוספת על אהל ארעי לא נאסרה. בעקבות דברים אלו התיר רב לרב הונא לכרוך מחצלת ולהשאיר בה טפח שאינו כרוך, וכך להתיר את פריסתה בשבת. הריטב"א הביא מחלוקת ראשונים בהגדרת הטפח שיש לשייר במחצלת: לדעת רש"י (כפי שהובן על ידי התוספות) די בכך שהמחצלת המגולגלת תהיה ברוחב טפח, ואילו לדעת התוספות (וכן הבין הריטב"א ברש"י) יש צורך בטפח פרוס מלבד רוחב המחצלת המגולגלת (וכך נפסק בשו"ע או"ח שטו, ב).
 
נראה ששורש מחלוקתם נעוץ בהבנת אופי ההיתר להוסיף על אהל עראי: לדעת רש"י ההיתר הוא מצד התוצאה, היינו שלאחר שכבר יש אהל חלקי אין חשיבות רבה בתוספת שמוסיפים על גביו. לעומת זאת, דעת התוספות היא שההיתר הוא מצד אופי המעשה, אשר מותר להשלימו דווקא אם כבר התחילו בו מבעוד יום, ולא כאשר נעשה כולו בשבת. כאשר המחצלת מגולגלת לחלוטין יש כאן כבר אהל חלקי במישור התוצאה, אך מעשה הפריסה הוא מעשה חדש וגמור, שלא התחיל מבעוד יום.
 
מתוך הבנה זו ניתן להבין חידוש שחידש החזון איש (שבת נב, ח) בענייננו. לדעתו, אם מניחים מחצלת מגולגלת ברוחב טפח, למרות שאסור לפרוס את המחצלת (כדעת התוספות) מותר להניח לידה מחצלת אחרת. נראה שהחזון איש מבין שבמישור התוצאה המחצלת המגולגלת מהווה אהל טוב, ורק מצד מעשה הפריסה יש בעיה בכך שנעשה מעשה גמור בשבת. כאשר האדם מניח מחצלת אחרת הוא אינו עושה מעשה האהלה חדש, אלא ממשיך את המעשה שהתחיל בהנחת המחצלת מבעוד יום, ולכן הדבר מותר (אמנם, בקצות השולחן חלק על החזו"א, ונראה שלדעתו יש פגם בעצם הגדרת המחצלת המגולגלת כאהל).
 
השלכה נוספת של הבנה זו היא ההיתר (שהובא בחזו"א נב, ו) לפרוש גגון נפתח בשבת לאחר שהיה פתוח ברוחב טפח מבעוד יום. לכאורה אפשר היה להשוות זאת למחצלת מגולגלת, שהרי הגגון מכווץ ומקופל, אך לאור דברינו יש לומר שכיון שכבר התחיל מעשה הפתיחה של הגגון מותר להמשיכו בשבת, ואין בעיה עם עצם העובדה שהאהל עשוי מבד מקופל או מגולגל.
 
נראה שהחקירה המהותית בעניין היתר תוספת אהל משפיעה על שאלה הלכתית נוספת: תוספת אהל במחיצה המתרת, כגון מחיצה של עירוב: לדעת המרדכי מותר להוסיף על מחיצה שרק הטפח התחתון שלה בנוי ולעשותה מחיצה גמורה של עשרה טפחים (אף שמדובר במחיצה המתרת, שאסור לבנותה בשבת), ואילו לדעת התוספת שבת אסור לעשות זאת. נראה ששורש מחלוקתם נעוץ באופי היתר תוספת אהל: לדעת המרדכי המוקד הוא בכך שהמעשה התחיל מבעוד יום, וממילא מותר להמשיך את מעשה הקמת המחיצה בשבת, אך לדעת התוספת שבת המוקד הוא בכך שכבר היה חפצא של אהל מבעוד יום, ובמחיצה אנכית, שבה אין כל משמעות לגובה של טפח, הגבהת המחיצה יוצרת תוצאה חדשה לגמרי.