עירובין דף קה – לעמוד לשרת

  • יהודה רוזנברג
הסוגיות החותמות את מסכת עירובין עוסקות במקרים שונים שבהם נדרש טיפול כלשהו בבית המקדש – הוצאת טומאות שונות ותיקון דברים שנתבלו. במהלך הדיון מביאה הגמרא את הפסוק בדברי הימים (ב כט, טז):
 
"וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית ה' לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל ה' לַחֲצַר בֵּית ה' וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה".
 
הפסוק מתאר את סדר הוצאת הטומאה מבית ה': תחילה היא הוצאה מן ההיכל על ידי הכהנים, ולאחר מכן הועברה לידיהם של הלויים (שאינם יכולים להיכנס להיכל עצמו), שהוציאו אותה לנחל קדרון. הגמרא שואלת מדוע הוצאת הטומאה דרשה מעורבות של הלויים, במקום שהכהנים – שהוציאו את הטומאה מן ההיכל – ימשיכו בהוצאתה עד נחל קדרון, ואחת התשובות לכך היא שהדבר נעשה כך כדי למעט את מספר הכהנים שייאלצו להיטמא:
 
"עד היכא דלא אפשר בלוים – מפקי כהנים, השתא דאפשר בלוים – תו לא מטמאי כהנים".
 
הסבר זה מעורר שאלה: הפסוק שמביאה הגמרא עוסק בטהרת בית המקדש על ידי חזקיהו, והטומאה המדוברת היא טומאת עבודה זרה. אם כן, מהי הבעיה בכך שהכהנים ייטמאו? הלוא כהנים נאסרו רק בטומאת מת!
הסבר אחד עולה מדבריו של הפרי מגדים (משבצות זהב או"ח תעג, ו): "דכהן מוזהר מדרבנן בזמן בית המקדש שלא לפסול גויתו". על פי הסבר זה הכהנים היו צריכים להיזהר מכל טומאה כדי שלא ייאלצו להימנע מעבודת המקדש, וזאת מלבד האיסור להיטמא למת (יתכן שאיסור זה הוא מדרבנן בלבד, בניגוד לאיסור טומאת מת, שהוא מדאורייתא).
 
הסבר שני הוצע על ידי ר' יוסף ענגיל (בגליוני הש"ס על אתר). הוא מפנה את הלומד לעיין שיטתו המחודשת של החתם סופר (א, כג), שכתב שלפי חלק מן הראשונים כהן אסור גם בטומאת עבודה זרה, שהוקשה לטומאת מת, שנאמר (מלכים ב כג, ו) "וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה... וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם".
 
הסבר שונה הציע המקדש דוד (קדשים סי' י), וזאת בעקבות שאלה אחרת: מדוע הלויים קודמים לישראל בהוצאת השרץ מן העזרה? מדוע יש צורך באנשים מיוחדים לתפקיד זה, במקום שהמשימה תוטל על כל מי שיכול לבצעה באותו רגע? תשובתו של המקדש דוד היא שהלויים הופקדו לשרת את המקדש, ושירות זה כולל הן את תפקידיהם המוכרים – משוררים ושוערים – והן את החובה לכבד את המקדש ולסלק ממנו כל דבר הפוגע במעמדו ובכבודו.
 
על פי יסוד זה הסביר המקדש דוד שהוצאת הטומאה מן המקדש הוטלה על הלויים משום שמשימה זו היא חלק מחובת השירות שלהם, והם קודמים הן לישראל והן לכהנים. להיכל עצמו הלויים אינם יכולים להיכנס, וממילא הכהנים מבצעים את המשימה במקומם, אך מרגע שהטומאה הוצאה ממנו אל העזרה – שבים הלויים ונוטלים לידיהם את המשימה.
 
[אמנם, הסבר זה דחוק מעט בלשון הגמרא, שתלתה את הדבר בטומאת הכהנים, ואכמ"ל.]
 
בסיומה של מסכת עירובין ולפני פתיחתה של מסכת פסחים, שחלק חשוב ממנה עוסק בענייני מקדש וקדשיו, נישא תפילה שהקב"ה יבנה מהרה את דביר קדשו וישיב כהנים לעבודתם ולויים לדוכנם, לשירם ולזמרם.