עירובין סח – ריבוי בשיעורים

  • הרב אברהם סתיו
בסוגייתנו (סח ע"א) מסופר הסיפור הבא:
"ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא – נחים ליה נכרי אגב אימיה".
הסיפור עוסק בתינוק שנשפכו המים החמים הדרושים כדי למול אותו בבטחה, כאשר הנחת המוצא של הגמרא היא שאסור לחלל את השבת ולחמם מים חדשים לצורך התינוק (כי מדובר רק במכשירי מילה ולא במילה עצמה). הפתרון שהציע רבא הוא לבדוק אִם אֵם התינוק (שעבר רק שבוע מאז שילדה אותו) זקוקה למים חמים, ואם כן – לחמם מים בבת אחת עבורה ועבור התינוק.
דברי רבא מעלים מספר שאלות ביחס לדיני חילול שבת לצורך חולה ויולדת (כגון האם באמת יש צורך בכך שתאמר שהיא זקוקה למים), ובעיון זה נדון באחת מהן: שאלת ריבוי השיעורים. מפשט הגמרא נראה שרבא מציע שנחמם כמות כפולה של מים – עבור האם ועבור התינוק, ובכך נוסיף על השיעור שהיינו צריכים לחמם לצורך האם בלבד. מדברי רבא משמע שהוא מתעלם מבעיה זו, ושמכיון שמחממים עבור האם ניתן להוסיף ולהרבות בשיעורים גם עבור התינוק.
אמנם, בגמרא במנחות (סג ע"ב – סד ע"א) נאמר ביחס לחולה שזקוק לשתי גרוגרות שאסור לקצוץ עבורו שלוש גרוגרות, כלומר אסור להרבות בשיעור המלאכה מעבר לצורכו של החולה!
הרשב"א בביצה (יז ע"א) עמד על סתירה זו, ומתוך כך חידש שהאיסור להרבות בשיעורים, כאשר השיעור הבסיסי מותר, הוא מדרבנן בלבד, ורבנן לא גזרו על כך במקום מצווה.
לעומת זאת, הר"ן בביצה (ט ע"ב באלפס) הוכיח שריבוי שיעורים אסור מדאורייתא, וממילא הוא כותב שיש להעמיד את סוגייתנו בנכרי דווקא (כפי שאכן מפורש בגרסתנו). עצם הריבוי בשיעורים הוא איסור תורה, ולא היינו מתירים אותו לשם קיום ברית מילה, ודווקא באמירה לגוי הדבר מותר.
אמנם, לכאורה נראה שדברי הר"ן לא פתרו את הבעיה שבסוגייתנו, שהרי בתחילת הסוגיה (סז ע"ב – סח ע"א) מבואר שגם אמירה לגוי באיסור דאורייתא לצורך קיום המילה נאסרה, ואם כן יש לאסור גם אמירה להרבות בשיעורים!
אפשר ליישב ולומר שאכן ריבוי השיעורים כשלעצמו מהווה איסור תורה, אך הוא אינו משפיע על חומרת האיסור במקרה של אמירה לגוי. כלומר, ריבוי השיעורים נאסר מכיון שהוא נחשב כפעולה נוספת של איסור, שאין שום טעם להתירה (גם כאשר בפועל היא מתבצעת בפעולה אחת, עי' מנחות דף סד). מאידך, כאשר אנו אומרים לגוי לבצע את המלאכה אין כל הבדל בין אמירה לגוי שיבשל מעט מים ובין אמירה לגוי שיבשל מים רבים: האמירה היא בכל מקרה פעולה אחת (סברה זו פשוטה יותר אם איסור אמירה לגוי הוא משום "ודבר דבר" וכדו', ולא אם מדובר בדין שליחות, ואכמ"ל).