עלון שבות גליון 16

  • רבני ותלמידי הישיבה

ר"ח אייר התשל"א

על הפרק

הדרו של חדש זיו, השני לחדשי השנה. הולך ומתגלה קמעא קמעא. החדש המגשר ומקשר בין עת חרותנו לזמן מתן תורתנו, היווה כבר בימי החכם מכל אדם עת ראויה להחל בבנין משכן העולמים, ואף בימי עזרא החלו במלאכת בית ה' בזה החדש. אמנם, מאוחר יותר עומעם האור עם נפילתם של רבבות בני תורה אשר מסרו נפשם על שחרור ארץ ישראל מידי מלכות אדום. אולם אט אט חוזר האור הגנוז ומאיר, ומטרתם הנעלה של תלמידי ר"ע הולכת ומתגשמת. החדש אשר היווה בסיס לבנין בית המקדש, מהווה עת רצון לחידוש מלכות ישראל – בנין מקדש ומלכות בחפיפה אחת, "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל" – רחל, אם בנימין אשר משכן ה' בין כתפיו שכן, ולאה, אם יהודה אשר שבט המלוכה לא יסור מזרעו – שתיהן כאחת בונות את בית ישראל.

בחגגנו את יום עצמאותנו, ראשית קימומו של בית ישראל, נשתף את שני נדבכי היסוד ההכרחיים בבנין הבית. נקיים ונטפח מלכות התואמת לעצמיותנו אנו, בנאמנות להות אומתנו שאינה אומה אלא בתורותיה.

נחגוג את כנון מלכות ישראל יחד עם שחרור מכל עול, ולא עול פיזי בלבד, אלא עול רוחני של מנהגי מלכויות הגויים אשר סביבותינו, של דרכי שלטון לא לנו – כגון מדינה היונקת ממקורה – מאור התורה.

מלכות ישראל המוקמת על יסודותיה העצמיים – היא אשר תוכל למלא את יעודה, "והלכו עמים רבים... אל בית אלקי יעקב", כיעקב שקראו בית – בית על מחיצותיו השומרות על תוכו וצביונו, ונישא בראש ההרים ומקרין משם לכל סביבותיו. הפצת אור ה' בגויים לא תבא ע"י נהירתנו לאיהם, אלא אדרבא – עם אשר לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, עם החי את כל חייו הפרטיים והכלליים באור התורה, בקדושה ובטהרה – הוא הוא אשר יעורר את האומות, ותוך צפייתם בהוד האופף את העם, ינהרו אליו כל הגויים. "והלכו גויים לאורך".

* * *

"ונהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב (בשבת), אבל אומרים פרקי אבות בקיץ ושיר המעלות בחורף"[1], ואם כי הקיץ השתא התמהמה מעט, הרי סוף סוף הגיע, ועל כן נוסיף בגליון זה, ובעז"ה גם בבאים, דברים לפרקי אבות בתקווה שיהוו פתח ללמוד פרקים אלו, בבחינת "שומע ומוסיף".

* * *

ומהישיבה ותפוצותיה –

בחופשת הפסח נחלקו החבר'ה שבישיבה – חלקם לשמירה באלון שבות וחלקם יצאו למבצע פסח. תגובות על המבצע – אין להוסיף יותר על המכתב הבא, שנשלח לרב גורן ע"י אחד החיילים שהסב לסדר עם שמעון ד. –

"בשם יחידת מילואים המונה עשרה חיילים מבוגרים בני 48-40 שנה המשרתים במחסון מסעף אב שלום כולם חילוניים שנשארו בערב פסח במחנה, והשאירו את משפחותיהם לבדם בבית, ברור מאליו שהמוראל לא היה גבוה ביותר, אז הופיע החייל הנ"ל שנשלח על ידכם ולמרות עשרים וארבע שנים הבדל בנינו; הבחור הצליח לערוך סדר פסח יוצא מהכלל ולתת אוירה יהודית חמה, היו אחדים שאף בכו מהתרגשו.

בשם כל היחידה אנו רוצים להודות לכם ולבחור הזה מקרב לב."

*

השיריונאים ה"ותיקים" חזרו לישיבה, והצנחנים לשעבר יצאו להשתריין – רובם בדרך קומדיהם, ושלשה כנהגי שריון (ג'קי, אלחנן וברס). התותחנים ועמהם קב"ט גבי מפוזרים כ"רגליים" ממורדות הלבנון ועד גדות התעלה. ולכל היתר – בני המחזור השני – מצפים כבר בישיבה (לסדורי חברותות, חדרים וכו'...).

"אלון שבות" של חדש אייר יהיה קצת בלתי מוכר לזוכרים אותו מראשית השנה. מבנים נוספים של המרכז עומדים על תילם, והעיקר – הבנין הראשון של הפנימיה על שתי קומותיו, מתנוסס כבר בראש הגבעה. ובינות לבנינים הקיימים, עובדים במרץ על שווי צורה נאותה לישוב הצמא למראה חיצוני הדור. ואף בישיבה גופה – וילונות מגוונים שינו את פני בית המדרש וחדר האוכל, וכל אלון שבות כולו (כמעט) אומר הדר.

ומהאלון המתהדר – ברכת גאולה שלימה לכל בית ישראל

אליהו בלומנצוייג

 

עוד בעלון:

לפרשת השבוע - שמירת הקדושה והתמימוּת בימי התמימוֹת / יואל בן-נון

עבודת הקרבנות בזמן הזה – חלק ב' - קביעת מקום המזבח / יואל עמיטל

עומר / הרב יהודה שביב

לפרקי אבות - "ועמך כולם צדיקים" / ישעיהו יחיאלי

הגשת כיבוד למי שאינו מקיים מצוות / הרב יהודה עמיטל

בלכתך בדרך


[1] רמ"א, או"ח סי' רצ"ב סעי' ב'.