עלון שבות גליון 18

  • רבני ותלמידי הישיבה

ר"ח תמוז התשל"א

על הפרק

בפרשיות השבוע, אשר אותן עתידים אנו לקרוא בזה החדש, למדים אנו על הבריאה המורכבת והמודרגת שברא הקב"ה. לא חד גווניות. לא נבראים שווים – לא במהותם ובעצמיותם, ולא בתפקידם וביעודם. לכל אחד – מטרה ויעוד משלו. כל אחד – בעל מעלה ודרגה משלו. נבדלים הם אחד מרעהו, ואין לטשטש את התחומים הללו הטבועים בעצם הבריאה.

אולם, עם כל זה, יוצרים כל הפרטים הללו, על הבדלי דרגותיהם, כלל אחד מאוחד, כשכלם משתלבים בו בהרמוניה. כל פרט ופרט תופס את המקום המיועד והמזומן לו בתוך המערכת הכללית.

בפרשת קרח – מתבררת ומתבהרת ההבדלה הקיימת בתוך עם ה' גופו, בתוך עם הסגולה. ובפרשת בלק – חוזר ונראה העם כלו, כחטיבה נפרדת ונבדלת אשר לבדד תשכון. עם, אשר מעלתו ודרגתו – בלתי ניתנים לבטול או אף לערעור.

הפרשי דרגות הקדושה הללו הוטבעו, לא בכח מעשים וזכויות של המופרשים והמובדלים, אלא ברצון הבורא. כל תוספת קדושה – מתת-שמים היא. אמנם, ע"י מעשים נוצרים הכלים הראויים לקבלת הקדושה, אולם הקבלה גופה – מאתו, וברצונו היא. "וידעתם כי אני ה' מקדשכם".

ויתירה מזאת – מתת-שמים זו, תוספת הקדושה הניתנת מלעילא, מוטבעת בפרט הנבחר, רק תוך התכללותו בתוך הכלל. "ויפרח מטה אהרן בתוך מטותם". פרט מקודש ומפורש, אך שואב את כוחו מהכלל כולו, ופועל כחלק מהכלל, ועבורו, בבחינת פרט שיצא ללמד על הכלל כולו, על הכלל הצריך לפרט. פרט שהוא שלוחו של הכלל, המוציא לאור את הטמון בכלל.

כן הוא בכהנים, שהינם שלוחי דידן, מלבד היותם שלוחי דרחמנא. וכן הוא בעם ישראל בכללותו. לא התקדשות המותירה את כל העולם לאחור, אלא התקדשות והתעלות הגוררת עמה את כל הבריאה כלה, שהינה חטיבה אורגנית אחת.

ובתוך – בין כהנים לישראל – נתונה התורה. ודרכי רכישתה – כהשגת מעלות הקדושה. בתחילה – מ"ח דרכים של השתדלות והתאמצות, בעמל וביגע – "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי עם". אולם כך נוצר רק הבסיס הנאות לקבלה מלמעלה – "ממדבר מתנה".

והזוכים לכתר תורה – אף הם אינם אלא פרט בתוך הכלל. פרט המוציא לאור את האור הגנוז בנבכי הכלל. ועלייתם והתקדמותם, - חייבת להניג ולקדם את כל הכלל, שבו נכללים הם.

(עפ"י ה"שפת-אמת")

* * *

"שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה, וארץ-ישראל, והעולם הבא" (ברכות ה.).

על העולם הבא – כבר אמרו רבותינו ז"ל: "עין לא ראתה אלקים זולתך". אולם תורה וארץ ישראל – עין בעין רואים אנו את נתינתם. ואם דרכי קנייתם – יסורים הם, הרי שמשבאים יסורים – אות הוא שהקנין חל, ובר קיימא הוא. במתנת הארץ חשים אנו ביסורים התמידיים, ומש"אלון-שבות" אף הוא עלה לכותרות, בעקבות יסורי מימיו – נראה שאכן קנינינו בר-קיימא הינו. יהי רצון שנזכה לחוש אף ביסורים של קנין-תורה, המזכים במתנה הטובה שנתן הקב"ה לעמו.

אליהו בלומנצוייג

 

עוד בעלון:

הקללה לברכה / הרב יהודה שביב

ברור במצוות פדיון הבן / הרב אפרים שחור

לפרקי אבות - "העוסק בתורה לשמה – זוכה לדברים הרבה" / אהרן קופרמן

לבקש בקשה שלא תהיינה נסיעות מיותרות בשבת / הרב יהודה עמיטל

בלכתך בדרך