עלון שבות גליון 20

  • רבני ותלמידי הישיבה

ניסן תשל"ב

בפתח הגליון

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

חובה תמידית מוטלת על כל אדם לחוש ביציאתו הוא מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה, מאפילה לאורה גדולה. חובה על כל אחד לראות את הכוש הגדול, שעמו יצאו אבותיו ממצרים, כראשון שאף הוא זוכה בו בכל דור ודור. ולא ברכוש של כסף וזהב הדברים אמורים, אלא במטען רוחני שלו זכו בעת גאולתם. ולא לראות ולהכיר הכרה שכלית בלבד, אלא להרגיש, פשוט להרגיש ולחוש באופן ממשי באותו רכוש גדול, באותה חרות ועצמאות שהוענקה לאבותינו.

ושמנסה אדם להרגיש ולראות את עצמו בן חורין – דומה, שהתחושה הראשונה העולנה אינה הרגשת החירות דווקא, אלא עדיין השאיפםה והכמיהה אל החירות. גם בשעה שהכל מסיבים לשלחן כבני מלכים, אף בשעה מלכותית זו, פותחים ואומרים "השתא עבדי"; עדיין מקננת בלב תחושת העבדות, תחושת השעבוד, עבדות – לאו דווקא לעול זרים; לאו דווקא למלכות הרשעה; לאו דווקא למשעבד זר. גם בלאו כל אלו עלול אדם להיות עבד נרצע – עבד לעצמו; למעכשיו ולהרגליו; לרצונותיו המדומים; למחשבותיו לדמיונותיו. גם לאחר אמירת "לשנה הבאה בארעא דישראל" יש מקום להתפלל על חרות, ולומר: "לשנה הבאה בני-חורין". גם בארעא דישראל אפשר להיות משועבד, וגם בלא פלוני או אלמוני הרודה אפשר להיות עבד נרצע. צריך אדם רק להכיר בשעבוד; לחוש בעבדות; להרגיש שאכן אין הוא שולט אלא נשלט, ואז יוכל הוא לשאוף בלב שלם לחרות המליאה, לשאוף, ואף לעשות ככל יכלתו להגיע לעצמאות של ממש.

וב"יומי דניסן", ב"חדש הזה" בו זכו ישראל בכוחות החירות והעצמאות – מעתוררת שבעתיים השאיפה הכנה והכמיהה העזה לקלוט מתת שמים זו, להגיע לשליטה גמורה של האדם על מעשיו, על הרגליו, על נטיותיו, על תאוותיו; להגיע לגילוי רצונותיו האמיתיים של האדם בלא להסחף ע"י רצונות מדומים וחזיונות שווא; להגיע להסבית מני מלכים ממש בליל התקדש החג.

ובחדש האביב הזה, הראשון לחדשי השנה – מתחדשת הופעתו של העלון, וגליון זה – ראשון הוא לעלוני שנה זו (השנה השלישית ל"עלון שבות"). לאחר תקופה של כשמונה חדשים בהם נתקבצו כמעט כל תלמידי הישיבה אל בין כתלי ביהמ"ד, שוב יוצאים שני מחזורים למלא את תפקידם הצבאי.

דברים לכל היוצאים – למקימי הסניף בשריון, ולבודדים המפוזרים "אי-שם" – מובאים בראש הגליון ע"י הרב ליכטנשטיין.

ומעניני דיומא, "זמן חרותנו" – ממהותה של חרות מעלה יוסף אביב"י, וממהותו של שעבוד, או ליתר דיוק של שלטון, מביא הרב שביב בדבריו על הפזמון "חד-גדיא".

ובעקבות תביעות נושנו – מובא הפעם, ואי"ה גם להבא, לקט-מה לפרשיות השבוע.

סיומו של העלון במדור "ובלכתך בדרך...", שיביא אי"ה גם תשובות לשאלות המועלות – החל מן הגליון הבא.

מאמרים נוספים בגליון זה, השייכים לימים הללו ואלו שאינם כל כך שייכים, לא נשאר אלא לקרוא בגוף הגליון.

ואחרי כל זאת – מצפים לתגובותיכם!

ועד שאלה תגענה – נאחל ליוצאים ולנשארים כאחד ברכת חג כשר ושמח.

אליהו בלומנצוויג

 

עוד בעלון

דברים לעומדים על המשמרת / הרב אהרן ליכטנשטיין

מצה - מצע חרותנו / יוסף אביב"י

חד גדיא / הרב יהודה שביב

לקט לפרשיות השבוע

היכן ביתנו האמיתי? / הרב יואל בן נון

שירת ההלל (תהילים קל"ו-קל"ז) / דוד ויג (נתיב)

יעקב ועשו (א) / אלחנן בן-נון

בענין שיעורו של ליבון קל שדינו כהגעלה / הרב יהודה עמיטל

בלכתך בדרך