עלון שבות גליון 21

  • רבני ותלמידי הישיבה

אייר תשל"ב

בפתח הגליון

מחוברים הם ימי הפסח לעצרת ע"י ספירת העומר. ימי הספיר מגשרים ומקשרים בין זמן חרותנו לזמן מתן תורתנו.

"חרותנו" – גילוי פנימיותה של כנסת ישראל, גלוי מהותה האמיתית. חשיפת הפנים מתוך כל המעטה העב המכסה והסתיר את הטבע הפנימי. ופנימיותם של ישראל – כולה קודש; חלק אלוק ממעל. תוכם – תלות בלתי מסויגת בקב"ה; קשור טבע אמיץ בבורא עולם. וגילויה של חרות פנימית זו הולך ומתבהר במשך חמשים יום. היציאה מהחשך אל האור – קמעט קמעט, עד שמתגלה האור כל זהרו – בעת מתן תורה.

ובמתן תורה – כפיית הר כגיגית. להורות, שתורה לישראל אינה רק פרי רצונם והסכמתם של המקבלים. תורה היא החמדה הגנוזה, המיועדת והראויה לישראל מקדמא דנא – בין אם ירצו ובין אם לאו. אין היא תלויה בצד הבחירי שבהם, אלא בצד הסגולי, במהותם של ישראל.

וכשם שמתן תורה בעל כרחם – כך מהלך הגאולה המוביל למתן תורה. גם אם הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, גם אם חשובי הקץ אינם תואמים – משחפץ הקב"ה בגאולתם אינו מביט לא במעשיהם ולא בחשבונותיהם, מדלג על ההרים, מקפת על הגבעות (עי' שהש"ר פ"ב). משחפץ בגאולתם – בגילוי פנימיותם, בגילוי קישורה של כנסת ישראל לקודשא בריך הוא – בטלים כל החשבונות.

אלא שעם כפיית ההר באה גם קריאת "נעשה ונשמע". "נשמע", לא רק כשלב הקודם ל"נעשה", כאמצעי למעשה המצוות, אלא "נשמע" בלגרמיה. הקדמת "נעשה" ל"נשמע", קרי – הכרת כנסת ישראל בערכה של תורה לא רק כאמצעי לקיום מצוות מעשי של מצוות, לנהול אורח חיים, אלא כערך מוחלט. הכרה בערך הסגולי של תורה (עי' הקדמה לשו"ת בית הלוי). וכאן מעלתם של ישראל – לא רק מוכנות לקבל, אלא גם הכרה בערך המתנה, הכרה בסגולתה של תורה ההדוקה בסגולתם של ישראל – חד הוא.

וכשם שבמתן תורתנו – כך בדרך חרותנו וגאולתנו. לא רק מוכנות להגאל, לא רק אמונה ערטילאית שאכן עתידה היא הגאולה לבא, אלא תחושה בהירה של ערכה, הכרה מבוררת שהכרחית וחיונית היא לישראל ולעולם כולו, שכל מעשי שמים וארץ תלויים בה. לא רק אמירה שגרתית של "אני מאמין... ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבא", ולא רק אמונה גרידא שעשוי הגואל להתגלות בכל עת, אלא הרגשה ממשית שאכן כל יום ראוי הוא לבואו. עיון מעמיק בפנימיותם של ישראל ובדרכם ההסטורית המביא לתחושה פנימית ברורה שראויים וגם מוכרחים הם להגאל, שלבושם אולי ביש, אבל תוכם – טוב מוחלט, קדש קדשים. לא לרק תחושת אמת של אמונה, אלא אמת ויציב.

אליהו בלומנצוויג

עוד בעלון

למועד עצמאותינו הכ"ד / הרב יהודה שביב

אם תגאל – גאול, כי אין זולתך לגאול / יוסף אביב"י

יופייה של ירושלים / מנחם קליין

יעקב ועשו (ב) / אלחנן בן-נון

חובת זימון לאוכלים בעמידה / הרב יהודה עמיטל

ובלכתך בדרך