עלון שבות גליון 23

  • רבני ותלמידי הישיבה

י"ד חשון תשל"ג

בפתח הגליון

מעשי אבות סימן לבנים.

פרשיותיהן של האבות אינן פרשיות הסטוריות גרידא. אין פרשיות אלו באות לתאר דמויות פרטיות או אישים בודדים מן העבר בלבד, פרשיות אלו חובקות בתוכן עתיד נצחי. כל אותם גילוים העולים מתוך שלל פעליהם ומעשיהם של האבות אינם אלא כגילויים של גזע הטומן בחובו ענפים רבים, של שורש שבו שוכן פוטנציאלית האילן כולו. ומתוך המתגלה על השורש נמצינו למדים על האילן כולו. אבות האומה אכן אבות הן, כשבתוכן טמונה באופן פוטנציאלי כל כנסת ישראל. מתוך הפרשיות הללו למדים אנו יסודות על אותו עם המתחיל לצמוח ולפרוח מדמויות אלו.

בפרשה שעברה פרשת לך לך, מתגלה אברהם בן תרח, שעליו נאמר "מי יתן טהור מטמא לא א' ". אותו אברהם שבכוחותיו הגיע להכרת בוראו. מאידך גיסא, בפרשתינו באה הבשורה על הולדת יצחק הקדוש מרחם, שהורתו ולידתו בקדושה, הנימול בטרם יודע לסור מרע ולבחור בטוב. בו מגלים אנו את הקדושה הטמונה בישראל מבטן ומלידה. "אנכי ה' אלקיך" אינו ציווי המחייב את האדם לפעול או להאמין. זוהי מציאות קבועה בנשמתו.

אברהם קדם וגילה את האתערותא דלתתא – את ההשלמה הבאה ע"י האדם. אותו גילוי העולה גם מהברית שכורת עמו הקב"ה בצוותו על המילה. אדם אינו נולד מהול, אלא מחובתו לפעול להשלמתו, כדרי ר' הושעיא שהסביר לפילוסוף אחד – "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון: החרדל צריך למתוק... החטין צריכין להטחן – אפי' אדם צריך תקון" (ב"ר י"א, ז'). ובמעשהו של האדם מגיע הוא ל"היה תמים".

באותה ברית קדש עצמה מתגלה לא רק כוחו של האדם בעבודתו לעומת הסגולה הטבועה בנשמתו, אלא גם ערך הגשמיות שבו לעומת הקדושה שבו. ע"י תקון בגופו החומרי – נשלם הוא מבחינה רוחנית. בגוף עצמו מתגלה צלם אלוקים, עד ש"שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם". הפוגע בגוף – פוגע בחלק אלו-ה ממעל. צלם אלוקים טמון בגוף האדם בכל רמ"ח אבריו, והקדושה הפנימית, הסגולית, הטבועה בנשמת ישראל – אף היא מתגלה בלבושים הגשמיים.

ושני האבות כאחד, במעשה משותף, באים ומלמדים אותנו על קיומו המיוחד של עם ישראל. אותה מסירות נפש הבאה לידי ביטוי בעקידה, הכוחות העל-טבעיים המתגלים בה, מלמדים על יחודו של העם ששואב כוחותיו מאותו מעשה – מהלך על-טבעי בעולם, קיום החורג מגדרי הטבע הרגילים. ובזכות אותה מסירות נפש על-טבעית, אומר השפת-אמת, זוכה העם להשגחה העל-טבעית לדורי דורות.

* * *

תקופה ארוכה חלפה מאז יצא העלון האחרון, וארוכה שבעתיים מאז הופעתם הסדירה של העלונים. אך במקום לעסוק בעבר, נפנה קדימה ונקווה שהמעוות יתוקן – נשתדל לשמור על הופעה תקינה ותדירה של העלון.

בתוך חוברת זו תוכלו לגלות שהיא ניזונת גם משיירים שהיו מיועדים לעלונים של השנה שחלפה, אך לא הופיעו (תזהו לפי ההדפסה השונה).

אגב, המאמר של הרב שביב הוא אמנם המשך למאמר קודם, אולם כותבו מעיד שהוא קריא גם בפני עצמו.

לחדש לכם מאלון שבות בודאי קשה, שכן הקשר אתכם נשאר הדוק מדי, ואתם זוכים לבקורים תכופים של ראשי הישיבה ושל החבר'ה. ובכל זאת – על שביל החצץ החדש המוביל לפנימיות בודאי טרם שמעתם. ובכן, נסו לתאר לעצמכם חורף בלי בוץ(!).

ובביהמ"ד פנימה – מבחינה מספרית (בלבד!) כמעט לא מורגש חסרונכם. הגיעו טירונים מהמחזור החדש (ה-כ"ל), כמה קיבוצניקים (לא תיכוניסטים) שהגיעו לכאן במטרה ללמוד בישיבה כחצי שנה, עוד כמה אמריקאים חדשים – וביהמ"ד מלא.

שעורים בישיבה – גם כאן התחדש משהו. השעור במוצ"ש היה ניתן ע"י הרב ליכטנשטיין, יועד עתה ללמוד יסודות באותם סדרים מהש"ס שאינם נלמדים בדרך כלל ביסודיות – זרעים, קדשים וטהרות. התכנית אינה לטווח קצר, שכן גם העסוק בסדר זרעים – שהותחל במוצ"ש פר' בראשית – ספק אם יושלם בשנה זו. מכל מקום, מהעלון הבא, נקווה שיובאו בו נקודות מהשעורים הללו.

ולסיום – ב"ה יכולים אנו לשוב ולברך מעל דפי העלון בעלי שמחה רבים. אותם שנישאו ונשארו אתנו בישיבה – טוביה קיל ואלי ברקוביץ, ואלו שסיימו את לימודם כאן – ברוך פרידנר, יאיר סטרולוביץ (בניה), ומשה רענן. לכולם – בשעטו"מ! (נקווה שהברכות יגיעו לכולם)

אליהו בלומנצוויג

עוד בעלון

לפרשת השבוע

בגדרי חיוב מזוזה / הרב אהרן ליכטנשטיין

אמונה ותפילה (ב) / הרב יהודה שביב

תפילת הדרך בנסיעה בטנק / הרב עמיטל

בלכתך בדרך