עלון שבות גליון 26

  • רבני ותלמידי הישיבה

כ"ח טבת תשל"ג

בפתח הגליון

בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה – ובששים רבוא עלו.

ואמנם מתחילה הצבוריות הישראלית מיעקב אבינו ובניו, שנים-עשר שבטי י-ה שמהם אנו בני ישראל. אך לדרגת עם ממש, על כל שכבותיו – ממנהיגיו וזקניו – עיניו ועד פשוטי בניו – מגיעים בני ישראל רק עם צירופם בכור הברזל בין מצריים שטופים בזמה ובע"ז, ובארץ מצרים – "ערות הארץ".

והנה אך נצרף הכלי מסיגיו והושלמה צורתו – יכול הוא לקבל צווי ראשון, את צו החדוש: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה: דברו אל כל עדת ישראל ויקחו להם איש שה וגו'" וחדש – לשון חדוש, וכאן – ראש חדשים, חדוש ראשון – חדושה של אומה היוצאת מבית עבדים חמושים, על צבאותם, ביד רמה. ואחוזה יציאת מצרים במתן תורה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" כדבר ה' אל משה. ואכן – "בחדש השלישי לצאת בני ישראל ביום הזה באו מדבר סיני:... ויחן שם ישראל נגד ההר:"

וכל פחות מג' – כלבוד דמי. (שבת צ"ז ע"א)

* * *

ואמיץ הוא הקשר בין חדושו של עם לבין מצוותו הראשונה, קדוש החדש, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במטבע של ברכת הלבנה שטבעו חכמים. (ועוסק בנושא זה יצחק גוטמן בגוף הגליון ויעו"ש) וזאת משום שנמשלת היא כנסת ישראל ללבנה וקדוש החדש בחדושה של זו – מתחיל בחדושה של זו.

כותב הרב זצ"ל באורות ישראל:

"כנסת ישראל נמשלת ללבנה, פעמים נפרצת ופעמים נבנית לפעמים היא מלאה ופעמים היא חסרה ובעתים שהיא חסרה כשהיא באה לקץ חסרונה – כבר עומד הוא אחר כותלה מלוי אורה שתהיה מתמלאת והולכת, עד שתבוא לאותו המעמד האיתן שיהיה אור הלבנה כאור החמה ולא תבוא עוד למצב של חסרון כ"א תהיה תמיד מלאה אורה. כל קנייני האומה הם נראים מלאים כך לפי אותו הערך שהיא בכללה מלאה ולפי אותה המדה שהיא יורדת החסרון ניכר בכולם. האמונה בכלל וכל פרטי המצוות הנם מתמלאים אורה כך מאורה של כנסת ישראל על כן לא נוכל לצייר את כולם בזיום ותפארתם כ"א במצב שכנס"י עומדת היא בכל מלואה ומאותו הגובה אנו יכולים להריק עליהם שפעת אורה ולפי מדת הירידה הכל יורד". (פרק ז' קטע ו')

וכבר העיר – האיר בעל "ערוך השולחן" כי הלבנה מלאה היא תמיד ולעולם תקבל את אור השמש במלא הקפה, אלא שלא תמיד מתגלה כל אורה בארץ וכן כנסת ישראל לעולם תקבל שפע אורה אלוקית ותמיד מאירה היא בעולמות עליונים אלא שמדת התגלותה בארץ, בעם ישראל ממש, מלא ובריא בארצו בממלכתו ובכל קנייני קדשו – או דל ומדולדל וגולה משולחן אביו היא הנתונה לשינוי.

וסף הולכים הדברים עד שמתעלה עם ישראל ונגאל, ומגיע הוא למצב של קבע ושל מנוחה, ואין לו עוד ירידה, והשראת שכינתו ית' נוססת במדינה ובמקדש כשמש יכה בארץ אורו.

ועל דא מברכינן: "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה... ברוך אתה ה' מחדש חדשים".

* * *

ומחדוש לחדוש – מחזור חדש הגיע לישיבה כארבעים איש אשר מחיל באו אל חיל – וחילם לאורייתא.

בניית חדר האכל החדש הולכת ונשלמת ואף בנין פנימיה נוסף מתקדם יפה, וגם אם צפוף מעט הרי יש עלינו למשוך הארה מנס שהיה במקדש: עומדים צפופים ומתחשווים רווחים (שאם כל אחד בבחינת עומד ואינו מוותר על עצמיותו הפרטית הבלעדית – הרי צפוים, אך כשמשתחווים ומכופפים את פרטיותינו, וההסתכלות היא של קדושה – הרי שרווחא אית לכל חד וחד)

יהודה עציון

עוד בעלון

לקוטים לפרשת השבוע / שמעון ריין

אמונה ותפילה (ה) / הרב יהודה שביב

מדבר שקר תרחק (א) / יואל בן נון

בדין ברכת הלבנה / יצחק גוטמן

בכל מושבותיכם (א)

בירור הלכה

בענין מצות פאה / הרב אהרן ליכטנשטיין

בלכתך בדרך