עלון שבות גליון 27

  • רבני ותלמידי הישיבה

ט"ז שבט תשל"ג

בפתח הגליון

ספר שמות – ספרו שם עם ישראל היא. לראשונה מוצאים אנו בו כנוי עם לבני ישראל, וראשון לחוש בכך – דוקא הצורך הראשון שקם לנו כעם, פרעה: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה..." (פרק א', ט)

דברנו בפתח הגליון הקודם על מולדו-חדושו כמולד הלבנה המתחדשת, ועתה יוצא הוא לדרכו כלבנה זו שהיא הולכת ונבנית, הולכת ומתמלאת הלוך ואור.

וכבר מצאנו שזעקו בני ישראל אל ד' מן העבודה אך טרם זכו לשיר לו; ועתה:

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'...

אשירה לה' כי גאה גאה..."

תא שמע:

"...כאשר ישראל עלו מן הים אז קנו עצם דרגתם ומעלתם כי ישראל לא קנו עצם מעלתם עד אחר שעברו ים ולכך שם ישראל עברים על שם "עבר ים" כמו שנתבאר מדברי חכמים וכל בריאה שנבראה מן השי"ת לא נבראה אלא לכבודו, שנא' "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ולפיכך כל הנבראים בעולם אומרים שירה אל הקב"ה כי השירה כבודו ית' וכלנמצא יש בו מן כבודו ית' וזאת היא השירה מן הנמצאים. ומפני זה, כאשר קנו ישראל עצם מעלתם כשעברו ים אז מיד אמרו שירה, כי במה שנעשו ישראל לעם ראוי שיהיה זה לכבוד השי"ת ואמרו שירה".

ועוד לימדנו מהר"ל:

"כי השירה הוא מצד העלול אשר הוא משתוקק הדבקות בעלתו אשר הוא בא ממנו כי כל עלול הוא משתוקק אל עלתו..." (גבורות ה', פרק מ"ז)

שירה זו היא אפוא פנייתו הראשונה של עם ישראל לה' כעם, אשר זה עתה נוצר ביד ה' והשלים קנית דרגתו ומעלתו, עם הדבק באלוקיו בקשר בל ינתק. ודבקות זו קושרת את ישראל כאיש אחד חברים (נאמרת השירה בלשון יחיד: "אשירה לה'", "זה א-לי" וכו') ומבטאת את עצם הקשר בין עם לבוראו, קשר הנעלה מגדרי הזמן ומגבלותיו, קשר של נצח. (ודיינו בעיון קצר בזמנים שבשירה: "אז ישיר" וגו' – כבר הפליגו מכאן חז"ל לשירה שלעתיד לבא ודרשו מכאן תחיית המתים, וכבר דרש מהר"ל מילת "אז" העולה בגמטריא שמנה, היא הקדושה שמעל הזמן ומעל הטבע, והשירה כולה בשלשת זמנים היא מושרת כשממאורעות העבר רואה העם ומשבח "סוס ורוכבו רמה בים... עזי וזמרת יה ויהיה לי לישועה" ומגיע הוא למסקנת נצח "ימינך ה' נאדרי בכח..." ולבטחון בעתיד "תהרוס קמיך, תשלח חרונך, וגו'".

מגיע העם להתעלות נבואית לדבר על עתיד בלשון עבר: "נבהלו אלופי אדום, נמוגו כל יושבי כנען" וכו'. ועד לרום הפסגה מגיעה השירה לעתיד הרחוק מאד ממישור האירוע: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך". כל זאת "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים... ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"). וקשר זה בין אומה לאלוקיה איננו נשאר חד סטרי ואף ה' כביכול עונה בשירה, היא תורה הנקראת שירה: "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר... וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור: אנוכי ה' אלקיך וגו'".

ועם תום דברי התורה מצינו: "ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל...: ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם".

ולרום פסגתן והתאמתן מגיעות הן שתי השירות הללו בשיר השירים. שירת עם לאלקיו ושירת ה' לעמו. "שכל הכתובים קדש" לפי שדברי ה' לישראל הם – בין משמים ממש, ובין ע"י נביאיו אומרי דברו, - "ושיר השירים – קדש קדשים" לפי שבו מוצאים אנו הן "הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים", והן – "הנך יפה דודי אף נעים וגו'" הן – "אני לדודי", והן – "ועלי תשוקתו".

ושיר השירים כתבו שלמה בצעירותו ועל אותו זמן מצינו במדרש שהגיעה כנסת ישראל לשיא שלמותה כלבנה המלאה באמצעו של חדש: "...וקיימה סיהרא באשלמותא".

* * *

ומהנעשה בישיבה –

בשבוע האחרון שבש מעט השלג את אספקת החשמל והמים, ואף חזרנו לתקופה בה פעל הגנרטור – ואף על פי כן לא הפריע הדבר להנות מצחוק השלג ומיופיו. ולכל מאן דלא ידע עדיין – ליואל בן נון נולד בן למז"ט, ויקרא שמו בישראל אליעד. בישיבה מתחילות ההכנות לקליטתכם ועד אז נקוה להתקשר בגליון הבא של "עלון שבות".

יהודה עציון

עוד בעלון

לקט לפרשיות השבוע / מנחם קליין

מדבר שקר תרחק (ב) / יואל בן נון

הקרח הזה / הרב יהודה שביב

בדין הרואה את הים הגדול / אליעזר ברח''ד

תכלית מעשה שמים וארץ / אהרן קופרמן

בכל מושבותיכם (ב)

ברור הלכה

בלכתך בדרך