עלון שבות גליון 29

  • רבני ותלמידי הישיבה

בשוב העלון

ימים שבין פסח לעצרת נראים כלחוצים ומעונים. הימים שבין קריאת חירות לחירות נדמים כנטולי אור עצמי, כשבויים משני עבירהם. ימים נטולי שירה, שהרי זו שעל הים בניסן נאמרה והאלקית בחורב נתנה. מול ימי אומר נצבים ימים של עומר ושל מידה, מדודים וספורים – עשירית האיפה ליום.

מה ערכם של ימין מתן המן והבאר, של מלחמת עמלק לאחר הרפיון ושל עת הנחת יסודות שני בתי המקדש מול מעמדות ים סוף וסיני?

ימי אייר יונקים את זיוום ממראות ים סוף, ומגמתם – מתן תורה. שני מאורעות, השופכים את אורם על חודש אייר ומגלים את צבעו העצמי. לכל אחד מחדשי האביב גוון מיוחד, פנים אחרות, חדשות.

ימי ניסן – ימים של אורה, שעות של חסד, זמן של קירבה וראיה, "זה אלי".

ימי אייר – ימים של שמיעה וריחוק, שעות של גבורה, עת מלחמות. עם זמן יציאת מצרים וחודש ניסן – אביב בא בעולם. אביב אינו רק יצירה חדשה, הפרחת עלים מרהיבה. אביב משמעו גם התקדמות, עליה וגילו יום יומי. צמיחת גבעול, שיקיים ויחזיק את הפרח. על-כן ימי אייר הם זמן המאבק על כל עומר ועומר בכח שהוצק בכור הברזל לתוך האדם, כדי שיניח הוא את היסודות לבנין ויבטיח את קיומו ואת יציבותו. עבודה, המחיבת כח וגבורה. והגבורה גם היא בכלל רוח ד', והיא תחילתה של מדרגת הנבואה, של הדבקות בד'. "ד' עמך גבור החיל". מלמעלה – תחתונה שבמדרגות, מלמטה – הפתח, היסוד, התשתית. "הנצנים נראו בארץ – עת הזמיר הגיע".

הבנין הנבנה אבן אחר אבן, מיוסד אריח על גבי לבנה. ימים של מקצב ומשקל, שורות, הבונות בית, הרי הן אומרות שירה, יוצרות ניגון.

אין לך דבר, שאינו נושא את צלילו, ואין לך שעה, שאין קולו נשמע. ושעה, שהזמר נשמע, שעה גדולה היא, שהרי ניגון נוצר בעת, שמציאות מוחשת, נוכחותה נראית, מושכת וכובשת וממלאת את הלב – "וירא העם... אז ישיר".

"ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה". ארץ ישראל על הריה ועריה שרה ומזמרת. "קחו מזמרת הארץ בכליהם... מעט צרי ומעט דבש... בטנים ושקדים". על-כן, אין לך קץ מגולה מזה.

א"י מזמרת ומכריזה על המקום ועל השעה, "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות".

"מהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה / תקשיב אזן עם חי / ומעדן שירה ויפי חיים אור קדש ימלא" (אורות הראי"ה), ויאמר ישראל "ד' מלך – תגל הארץ".

"ד' מלך – ירגזו עמים". אומות העולם מתנגדות לבוא הבאביב, מצרים את הפריחה – מהותם נוגדת את החידוש. רצונם להמשיך ולהכות באדמה, להפכה, לנעוץ את המחרשות בלב ובלב הגרעין ולמנוע את צמיחתו ויציאתו. אין הן מעונינות באור ובחום – גורמי הצמיחה והגידול. שאיפתם – סתו, גשם, קור. על כן נצבות הן בדרכם של ישראל על מנת להקר ולצנן. ובעת שמכוונים ישראל לבם לאביהם שבשמים, הרי הם מתגברים וד' עמהם. כנגד שני הנצחונות הראשונים במערכה וכנגד השירה והגבורה נתקנו שני המועדות שבחדש אייר בחמישי ובכ"ח בו. "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו – יאמרו גאולי ד' אשר גאלם מיד צר".

"והעתיד הנהו הולך וצועד, הולך ונגש לנו. נתרומם מעט; נזכך מעט את רגשותינו ושכלנו והננו עומדים סמוך לו, הננו רואים את רעדת קרני אורו המעולפים בצעיף, אשר מידת דקותו או עוביו תלויה היא בחשבוננו הפרטי, וכל אחד ואחד יוכל למצא מהרהורי לבו. אשרי מי שמילא את לבו תקרת חיים וצפית ישועה, שהוא רואה כבר את אור הישועה, כשהיא שולחת לנו את קויה". (הרב קוק זצ"ל)

קולות מצהלות החתנים בערי יהודה מלווים אותנו בחודשים אלה. ברכות מז"ט למ. טל, מ. יאול, ד. טפרברג ולי. עמיטל – לאירושיהם.

"ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה" (זכריה, ח', ה) לעורך העלון לשעבר, אליהו בלומנצוויג ולרעיתו מיכל ברכת מז"ט להולדת הבת שרון.

מנחם קליין

עוד בעלון

לקוטים לפרשיות השבוע

על התכן שבחיים וכל הפרטים הקטנים / הרב אלימלך-בר שאול זצ"ל

יגיעת תורה עם דרך ארץ / אהרן קופרמן

מזמור יום עצמאותנו / יואל בן נון

אינו מתכוין בכלאי בגדים / הרב יהודה שביב

בלכתך בדרך