עלון שבות גליון 62

  • רבני ותלמידי הישיבה

בשוב העלון

לא נסור מהמנהג לעסוק בענייני דיומא ערב חג ומועד. ט"ו בשבט הינו מועד הספוג ריח ארץ ישראל. כולו מצוות התלויות בארץ, וכל כן אין נאה מלעסוק בו בענייני הארץ – דברים הנדרשים הן כצו השעה, והן כענייני יומא, ולדורות.

תאריכים רבים בהיסטוריה הכריחו את עמנו לבחון את אמונתו בחזון שיבת ובניין הארץ, להעמיד האמונה על ברכי המציאות ולהוציאה מן הכוח אל הפועל. רבות היה זה בדרך הקשה המלווה ייסורים, הקרבה והתעלות נפשית וחומרית – הן פרטית, הן לאומית. בדם לימדתנו ההיסטוריה במשך דורות אלפיים כי האמונה בשיבה לארץ חייבת לבוא לידי ביטוי במעשים, וזאת בהיות ישראל בגלות, הן גלויות החושך, והן אותן גליות "רווחה" אשר בסוף הוכחו כחושך בעיצומו.

האמין היהודי אמונה שלמה ושורשית ב"ותחזינה עינינו בשובך לציון" – אמונה שהייתה רבות תוכן עולמו ומקור היניקה היחיד לנפשו הגולה. ההקפדה על ייחודו ושמירת צלם וצביון יהודי בנכר תודלקה בעיתות שפל ומשבר ע"י אותה אמונה יהודית מאחדת של שיבת ציון. רבות דווקא בשל היות אמונתו זו כה מלאה וממלאה חדרי ליבו זנח היהודי את העשייה והסתפק בישיבה בנכר תוך כיסוף וערגה נפשית – רעיונית לארץ הקדושה. אך בכך לא תם, את שלא השלים היהודי, את הצורך בהגשמה שהזניח לימדתנו ההיסטוריה על ידי שליחיה האכזריים בתקופות הסתר וחשיכה.

חינכונו וירשנו גם אנו את הרגישות לנושא העשייה למען ארץ ישראל. ינקנו חינוך מילדות לאתגרים הבלתי גמורים גם כיום ביושבנו בציון ערב ובוקר וצהריים, "ותחזינה עינינו בשובך לציון". מצהירים כי:

לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה
לשוב אל ארץ קדשנו עיר בה דוד חנה

אך האם בוחנים אנו אותה אמונה? הזו אמונה חיה ויצרנית, או פאסיבית או פשרנית? פורצת מתוך הלב והמחשבה למעשים, או כלואה ומוגבלת?

על יהודי היושב בארץ, כאחיו הדר בגולה, להיות מודע לחובתו הגדולה להמשיך ליצור ולהגשים. אף פעם לא נאמר די ליהודי. תמיד ישנה חלקה הטעונה עיבוד וטיפוח, בין שזו פיסת קרקע מארץ ישראל ממש, או חלקה מחיי האומה בארץ. כה רבות ניתן להועיל ולהזיז – כל אחד בתחומו הוא. שממה ועזובה שוררים ברבים מתחומי חיי העם. כל אדם, כל האומה, כפרט וככלל חייבים להטות שכם, להקריב ולהמשיך לתת למען הפרחת הישימון החומרי והרוחני באשר הוא עדיין קיים.

פשע וצרות עין הם ההנאה וההסתפקות ביש הקיים לא נכונות הקרבה ונתינה. לעולם לא נגמרים חובותינו כלפי הארץ והאומה. אין לחפש מרגוע ואין למצוא מנוחה תמיד, ולאו דווקא בימים הנראים כגורליים ומכריעים. יחס הנתינה לארץ צריך להיות אמביוולנטי, לתת ולחזור ולתת, גם כאשר מזעיפה הארץ פניה ותקופות שקשה, צר ומחניק. אף פעם, בכל מצב שיהיה לא ייתכנו הצדקה וגיבוי מוסרי לתופעה מכאיבה המכרסמת בנו – נגע הירידה מהארץ וההשתמטות מחובות לאומיות. יפה האמרה שאמר מנהיג גדול מאומות האולם

"אל תשאל מה שארצך יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען ארצך" (ג' פ' קנדי)

נראית תקופתנו כתקופת פעמי משיח, ו"קול דודי דופק". האור בוקע מבעד לחרכים נפתחים, אך עדיין מקומם. לכאורה תקופה שקל למצוא בה כר נרחב לעשייה, הן עדיין מרובה החושך ורבה האפלה. אל לנו להניח ולהסתפק בקיים, חובתנו לתת ולהמשיך ולתת. חלילה לידינו מלרפות נוכח גילויי חולשה בעם ומצבי שפל בארץ. חובה להאמין ולקיים אמונינו ובזכות כיסוף דורות ותשוקה המביאה למעשים נזכה מתוך מצבנו הקשה כיום ל"מדלג על ההרים".

 

חדשות מבית הישיבה

· את הרב עמיטל הנוסע למספר ימים בשליחות לאירופה מלווים כולנו בתפילה "ה' ישמור צאתך ובואך"

· בשבת פרשת "וארא" היו בני מחזור ג' אורחי הישיבה.

· בני המחזור החדש המשיכו ברובם בסולם הקידום הצה"לי ברכות כולנו להצלחה

ברכות להולדת הבנים

לאלחנן בן-נון, לעוזי פרידליך וליעקב פישר

להולדת הבת – לרב גדעון פרל

למשה פומרנץ – לנישואיו.

וליעקב בן-יעקב – לאירוסיו.

ולבוגרינו

מיכאל שטייג ושמואל מרקוביץ – לאירוסיהם

איתן צדוק ויהודה עציון – לנישואיהם. יזכו כולם לבניין בתיהם וחינוך בניהם תוך הרחבה ושמחה.

· תנחומינו לאליהו בלומנצוויג באבלו עם פטירת אביו ז"ל

· ולבסוף, בקשה מכם, בעיקר בני המחזור החדש, עם כל מעבר ושינוי כתובת הודיעו לנו בישיבה, תמיד חסרות כתובות ומשלוח העלונים נתקל בקשיים.

ולכולכם העושים חייל בכל פזורותיכם שלום וברכה מבית הישיבה.

אורי מינצר.

עוד בעלון

בניין ארץ ישראל / הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל

בדין מוציא מרה"י למ"פ דרך כרמלית / הרב יהודה עמיטל

עינינו אל ה' עד שיחננו – עיון במזמור קכ"ג / הרב יהודה שביב

א"י במשנת הרמב"ן / יצחק לביא

"איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה"! (תענית ב.) (א) / שמואל כץ

הירא ורך הלבב (א) / יחיאל קפלן

דיוק בקריאות ובתפילה (ג) / אברהם קופרמן