עלון שבות גליון 63

  • רבני ותלמידי הישיבה

בשוב העלון

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד (אסתר ג', ח) – בעיית ישראל ואומות העולם הנה מוטיב מרכזי במגילת אסתר ובנס פורים. נס שושן אינו מורה ומלמד אך ורק על עצמו, הינו אפיזודה זמנית ומקומית מתוך מערכת היחסים שבין ישראל לעמים. המן – זרע עמלק הארור אשר כל חפצו והוייתו מימי קדמותו היה זינוב הנחשלים בעם ישראל – תקף בדבריו את חלקו החלש, הנחשל בעם ישראל.

לכאורה מביא המן אחדות ופירוד כתכונות עם ישראל, שתי תכונות סותרות והפכיות אשר לא יתכנו בהוויה אחת. על תמיהה זו משיב הרב (מאמר "עד דלא ידע" מתוך "התור"): "... ישנם פלאים בעולם, והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא בפלא פלאות, הוא מראה בהוויתו גם כן את הפלא הזה, ובמהותו העצמית הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד". בעיון מעמיק, לא רק שאין סתירה בדברי המן, אלא שבדבריו מציג אותו צורר את "בעיית היהודים" ופתרונה, כפי שנשתקפת בדורו ובכל הדורות שלפניו ולאחריו.

אחדות עם ישראל היא מהותם העצמית האמיתית, בהוויתה המושלמת מערערת כל קיום וביסוס לאומה זרה. עוינותו של עמלק לישראל בצאתו ממצרים, ושל העמלקים שקמו על עם ישראל מאז ועד היום מוכנה על רקע "הכרתם" בייחוד שבעם ישראל והסכנה שטומנת אחדות זו לקיומם. קשה להבין בהסתכלות שטחית מה מניע עם לרדוף עם דורות כה רבים אך כשאין האחד גוזל מרחב חיותו הפיזי של השני. מה מניע שונאי ישראל בכל הדורות להקדיש זמנם ומיטב משאביהם למלחמה בעם קטן וגולה? ומה הניע מעצמה כגרמניה במלחמת העולם השנייה להקדיש מרץ כה רב לחיסול היהודים, - יותר מאשר על שליחת חיילים לחזיתות הרבות שקדה גרמניה על שליחת יהודים חלשים, עלובי יום, בתאי גזים לגאיות הריגה המוניים, כל אותה עוינות ושטנה תהומית לגאיות הריגה המוניים. כל אותה עוינות ושטנה תהומית הינה הכוונה אלוקית על-טבעית. עם ישראל בהיותו מאוחד הוא הגורם להחלשת העמים, ועל כן הפער העולמי.

אך לדאבוננו, ולשרות אויבנו, פומביותנו וצורתנו החיצונית חושפים פירוד ופיזור בשורות העם – פיזור פיזי, ובעיקר רוחני.

המן הרשע ידע חולשה זו של העם. ידע כי את תוכנו האמיתי אין לערער, אך ע"י זינוב הנחשלים – תקיפת העם בצידו החלש והמפורד יצלח. ועל כן, הדגיש בדבריו – "מפוזר ומפורד" בחור פתרון לבעיה הנצחית.

והנס – עם כל היותו נסתר, הרי טמונה הצלת ישראל בציווי אסתר "לך כנוס את כל היהודים" – התשובה ל"עם מפוזר ומפורד". בכינוס היהודים והשבת אחדותם ראתה אסתר שלב עיקרי בסיקול מחשבת המן האגגי. הכינוס לדברי המהר"ל לא היה דווקא ההכנסות פיזית של היהודים, אלא תפילה בציבור אשר היא המאחדת בין עם מפוזר בגלות. "ודע כי ישראל בין האומות, ואף אם הם אלף ביחד נקראים פזורים בין האומות, אמנם כאשר היו מתפללים נקראו ציבור כאשר הם מתאספים ומתקבצים אל הש"י ובזה יוצאים מבין האומות אל ה' ומתעלים מביניהם" – מהר"ל אור חדש.

ובהתאחדותם יחד בתפילה חזרו ישראל לשורש קיומם, האחדות וזכו לנוח מכל אויביהם, "וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".

ברכות מבית הישיבה

· לרב עמיטל השב משליחות קצרה באירופה.

· ליהודה קרויזר לאירוסיו

· לכל המחכים לשחרורם – שחרור בזמן ושיבה מהירה לישיבה

ולכולכם בכל אתר ואתר

הרבה שמחה חמימות ואורה בימי הפורים

אורי מינצר.

עוד בעלון

אגרת הפורים / הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל

אדר / הרב יהודה שביב

חייב איניש לבסומי / בני גל הי"ד

עבודת התפילה (ב) / שמואל כץ

הירא ורך הלבב (ב) / יחיאל קפלן

"למנצח על הגתית" - עיונים במזמור ח' / דניאל גוטנמכר

שתי פגישות / אלי פורת (פורגס)

בלכתך בדרך / יואל עמיטל