עלון שבות גליון 66

  • רבני ותלמידי הישיבה

בשוב העלון

איכה, איכה הועם האור. ימי כסליו וחג האורים הפכו לנו לאבל ושכול. תחת חגיגת חנוכת הבית מבכים אנו חורבן שתי מקדשות. עדיין חיוורות המילים, דלה המחשבה, אף צר הרגש מהכיל מנת היגון והכאב. כאב יחיד ויחיד, שכול החבורה, אבלה של אומה.

איכה ננוחם ואין מנחם. תחושת היגון, סערת הרוחות מקדמת, כל מחשבה ועיסוק. והלב זועק, ומתאפק שלא להתריס כלפי קודשא בריך הוא – דינו אמת ומשפטו צדק.

סייר בעולמו וגדע אילנות הדר, איתנים ורעננים בשיא תהליך פריחתם. מתוך אוהלה של תורה, מחיי עשייה. "...ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו".(איכה ב' ד')

"אל גינת אגוז ירדתי" – מה אגוז זה את נוטל אחד מן הכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך הן ישראל, לקח אחד מהן כולן מרגישין. (שהש"ר ו' י"ז)

- ושוב אגוזים, מבסיס הערימה, מאלו שעליהם העולם עומד, נלקחים להשלים מנין שלוחנו שמונה לפני כס הכבוד. נמלאה כוס היגונים, ושאת הייסורים גודשת.

לא עת ספוד היא זאת. גדול מעלתם מוחש בקרע ובחלל הבלתי ניתן לאיחוי במרכז בית מדרשנו ובליבנו פנימה. נחום ובן ציון הסתלקו מעלמא הדין כשתורה ומצוות מלווים דרכם מעלה מעלה. ואותנו – דומעים, כואבים ושפופי קומה מצווים למלא השורות, להמשיך פעלם – ובזאת תחל נחמתנו.

ועם המחשכים, ומבעד למחסומי ההסתר – חייבים לראות ולחוש את האור הבוקע, זיו נהרה משתבר על דמעות צער בזגוגית עינינו. אור חנוכה ואורה של גאולה הנקנית בייסורים ובדם בנים וחברים אהובים.

נרות חנוכה – זכר מסירות נפש וקידוש ה' בדורות עברו – יזרו נוחם ומרפא ללב משפחותיהם האבלות וללב החבורה הדואגת. יעלו ניצוצות ושלהבות נחמה, יאירו, יעוררו רחמים, יעלה האור ויזרח.

"ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".

אורי מ.

עוד בעלון

האלמים / הרב אהרן ליכטנשטיין

נר חנוכה / מרן הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל

מהדרין בנרות חנוכה / הרב יהודה שביב

משמעות הגבורה ביהדות / רודיק יוחאי

מלאכת מחשבת / יוסף אביבי

נישואין וחופה / יוסי עופר

"אתה בחרתנו" - יהדות וגזענות / שמואל כץ

מעמד העבדות ביהדות / שלמה רוזנפלד, אריה נוגה