עלון שבות גליון 7

  • רבני ותלמידי הישיבה

ט"ו כסלו התשל"א

על הפרק

עומדים אנו באמצעיתו של חודש כסלו, ובישיבה – חלופי גברא. בני המחזור השני יצאו לאמון מתקדם (לגדוד, לתותחנים ולהנדסה), וחמשה מבני המחזור הראשון יצאו לשריון (כתחליף למבצעית). ועתה מחכים אנו לבואו של המחזור החדש שסיים בימים אלו את הטירונות.

נראה שימי כסלו הללו, ערב חג החנוכה – ביכולתם להאיר את דרכם של היוצאים.

קיימא לן: פתילות ומשנים שאמרו חכמים שאין מדליקים בהם בשבת – מדליקים בהם בחנוכה. חסידים נוהגים לפרש מאמר זה: מי שאינו מסוגל להתעלות במשך כל ימות השנה ושבתותיה – מסוגל לכך בימי החנוכה. ימי חנוכה – ימי אורה הם, ימי התעלות.

ובאמת, הרי נס חנוכה גופו מעיד על כך. היכן מצינו ששינה הקב"ה את מהלכי הטבע כדי לאפשר קיום מצוה? אם בני-ישראל אנוסים הם בקיום מצוה – פטורים! וכי לאורה הוא צריך? ועם כל זאת – שונו סדרי בראשית באלו הימים כדי לאפשר קיום מצוות הדלקה המנורה כתקונה. סייעתא עליונה מיוחדת בקיום תורה ומצוות.

אם נוסיף ונתבונן באורם של נרות חנוכה, נראה שאכן אור מיוחד להם.

השם "חנוכה" – מבא בעל ה"שפת אמת" – משמעותו התחדשות. בני ישראל היו תחת שעבוד מלכויות זרות, וע"י התערבות עליונה נכנסו, כביכול, מחדש תחת עולה של מלכות שמים. גלות באה כדי שהגאולה שלאחריה תתחדש ביתר עז.

"חנוכה" – "חנו בכ"ה", דורשים חז"ח. עיקרו של הנס אינו היציאה מהשעבוד אלא הכניסה למנוחה – לגאולה.

לכאורה, אין אנו מוצאים בנס חנוכה את הביאה למנוחה השלימה. ובאמת עולה תמיהה זו ביחס לדברי הגמרא במסכת מגילה המבררת במה שונה חנוכה מפורים. על שום מה בחנוכה תקנו לומר הלל, ואלו בפורים – לא. ומבארת הגמרא שבנס פורים "אכתי עבדי אחשוורוש אנן". ומה בחנוכה וכי בטלה מלכות יון?

אלא, מבאר בעל "חידושי הרי"ם", ע"י הנס הכירו בני ישראל שהם עבדי ה' ולא עבד המלכות הרשעה. הואר להם בתוך חשכה של הגלות, שלאמתו של דבר גם עולה של המלכות שהחשיכה עיניהם בגזרותיה – "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", ויכולים הם להלל ולומר: "הלוויה, הללו עבדי ה'".

הנס – כנגד מעשה היוונים. הם פרצו להיכל להפוך רשות היחיד לרשות הרבים, וכנגד זה באה ההתגלות של הקדושה החוצה, לרה"ר, למקום החושך.

נפסקה הלכה: נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. מסביר בעל ה"שפת אמת": השמאל הוא הטפל לימין ועל כן המזוזה מימין כי מצוה היא וקודמת בחשיבות. נר חנוכה – אם כי גם הוא מצוה, ובאמת מצינו בגמרא אמורא הסובר נר חנוכה מימין, מכל מקום להלכה נ"ח משמאל, שהרי כל ענינו הוא, כפי שראינו לעיל – להאיר את החושך, לדחות את השמאל לימין.

"ימינך ה' נאדרי בכח, ימינך ה' תרעץ אויב" – אומר רש"י: "ב' פעמים (ימינך) – כשישראל עושין רצונו של מקום, השמאל נעשית ימין". על מנת להפוך את השמאל לימין ואת החושך לאור, על מנת להשפיע את הקדושה, שסולקה מבית המקדש, לכל מקום ומקום – יש צורך בהתחזקות בקיום תורה ומצוות, ובימים אלו הרי יש סיוע עליון מיוחד בעבודת ה'.

זהו אורו של נר חנוכה שמצותו בפתח – פונה לרשות הרבים. זהו האור שהאיר "בימים ההם", והוא חוזר ומאיר שנה שנה "בזמן הזה".

מי יתן ונזכה לקלוט את האורה המתנצנצת מנרות חנוכה, ולקיים את ההלכה, שנפסקה כדבר בית הלל: "מוסיף והולך".

אליהו בלומנצווייג

עוד בעלון:

 

יהודה ויוסף / יואל בן נון

על מזמור שיר חנוכת הבית לדוד / הרב יהודה שביב

בדין קנין דברים / הרב אפרים שחור

שו"ת בהלכה / קידוש במארב / הרב יהודה עמיטל