עלון שבות גליון 75

  • רבני ותלמידי הישיבה

בשוב העלון

עומדים אנו לקראת סיום שלב בישיבה – סיום לימוד מסכת שבת. צדדים ועניינים רבים לה לשבת. ניתן לחלק את ענייני השבת לשאלות ובעיות של חלק "אורח חיים" בשולחן ערוך, ולחלק הרוח, חלק בו הנשמה היתרה ואווירת יום השבת תופסים את העיקר.

נשאלה השאלה בביתם של חסידים, מה גורם להרגשת השבת, האם השטריימל והקפוטה או שמא בזמן זה קרבת הבורא גדולה יותר, ומזה באה התרוממות הרוח. במילים אחרות – האם המעשים הם היוצרים את האווירה או השראה ושפע מהקב"ה.

ברור הוא הקשר בין קיום פרטי מצוות שבת להרגשת הרוממות בה. ההכנה הנפשית הנובעת מהכנת צרכי השבת נותנת את אותותיה על כל רגע ורגע במשך השבת. גם הלומד והעוסק בענייני שבת אינו יכול שלא לחוש אחרת את שבת, כאשר יודע הוא מה מותר ומתי, איך לעשות ולמה.

בלימוד דיני שבת ניכר אורם של דברים יותר מאשר במסכתות אחרות בהן השקיעה בענייני שור, בור וחזקה, לדוגמא, משכיח לעיתים את גדלותם של הדברים, את העובדה שכל פרט בתורה עמוד הוא בבניין הבריאה כולה. למרות זאת, ואולי דווקא משום כך, חשוב הוא העיסוק בצדדיה הרוחניים של השבת, ולו אך במעט.

"שבת קביעה וקיימה" אומר ר' צדוק הכהן מלובלין:

"תצטוו ישראל 'זכור את יום השבת לקדשו', שאף הם צריכים לקדשו מיד בכניסתו משקידש היום, ואף על פי שעיקר קדושתו מה' בלא פעולת אדם. על ידי שהם שומרים שבת הם מתקדשים בקדושת השבת. נמצא, השבת מקדש אותם לא הם אותו, ועל כן נקרא מתנה טובה. מכל מקום, אין זה סותר מצוות 'לקדשו' שעל האדם, ואילו היה רק מצד קדושה מאת ה' לבדו, הרי היו כל ישראל שווים בהרגשת השבת..." (מאמר קדושת השבת ב').

בשבת יש אתערותא דלעילא בצד האתערותא דלתתא. "קדושת השבת נמשך מעבודת ששת ימי המעשה" אומר ר' צדוק. על האדם לעבוד בימות החול כאשר שאיפתו – יום השבת. ידועים הם הסיפורים על צדיקי ישראל שלא הניחו את השבת להיכנס ללא שטרחו למענה בדבר קטן כגדול. דרושה עבודה מצד האדם כדי לנצל את השפע של יום השביעי. את ה"אהבה ורצון" שבאים מאת ה', כדברי מחבר התפילה. קדושת השבת הינה שיאם של ימות החול, אך ממנה גם הכוח והשאיבה לשבוע נוסף, לששת ימי הסתר והרחקה נוספים.

"ממלא הגוף בשבת את אשר אבד לו בששת הימים ויתכונן לקראת העתיד. והנפש אף היא זוכרת ביום זה מה שאבד לה מתוך שעסקה בצורכי הגוף. ביום זה היא כאילו מתרפאת ומחלימה מחלי שהיה לה, מצטיידת בכוחות שידחו מעליה את החולי הזה לעתיד." (כוזרי, מאמר ב,ה).

שבת היא מתנה. "אמר הקב"ה למשה מתנה יש לי בבית גינזי ושבת שמה" (שבת י:). השגת השבת אינה דבר המושג בתחומי חיינו. שבת הינה דבר שמחוץ להשגתנו כדברי הפייטן: "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה". אומר הרב קוק : "בשבת, שאור הנשמה היתירה מוסיף דעת, אנו משיגים מה שהיה נעלם ממנו קודם והיה בלתי שייך לנו" (עולת ראיה ב, ע' כא).

שבת – מנוחה. בשבת המנוחה היא מנוחת הגוף ולא מנוחת הנפש. אדרבה, יום השבת נועד לפסגות, להתרוממות כאשר חלק הגוף שבאדם דומם ונח, ואינו מפריע לצד הרוחני שבו להתרומם ולהתעלות.

המנוחה החיובית היא השלווה העליונה שבנפש שעולה לקדושה. "מנוחה וקדושה לעמך נתת". לא תרדמת הכוחות, אלא עלייתם למקורם ושורשם. שיבתו של האדם לעצמו. לא שלוות שינה אלא שלוות השראה, שלוות סוד וקסם, כעין זו למשל שממלאה אותך כשאתה נוכח בעלייתו של שחר או בשקיעתו של כדור זהב בתוך הים, ושולי המערב עטויים דם פז ותעלומת רז... שלוות געגועים. מנוחת אהבה.

מנוחה זו – תפיסת עולם שלמה היא. היא אומרת: התכלית העליונה היא לא המעשים, לא העשייה ואפילו לא ההישגים, אלא החזרה להוויה עצמה, לשורשה ומקורה. הטבילה בקסמיה... "מנוחת אמת ואמונה". (הרב א' חן – במלכות היהדות)

 

יחזקאל ח. שמשון א.

מזל טוב למשפחת הרב עמיטל להולדת הנכדה מירב,

למשפחת מידן להולדת הבן אלישע יהודה,

למשפחת רוזנפלד להולדת הבן דניאל

ולמשפחת אליאב (אסולין) להולדת הבת מוריה ציפורה.

איחולינו לשמואל גרוס (מאנשי תקוע) ולאריה נגה לאירוסיהם,

יזכו להקים בית נאמן בישראל.

משתתפים באבלו של פלטיאל לנדאו על פטירת אביו.

המקום ינחמכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

עוד בעלון

טלטול נשק בשבת / הרב עזרא ביק

סדר כרונולוגי ותוכני בתחילת ספר במדבר / גלעד שטראוס

חשמל בשבת / יצחק קוגלר

היחס לנסים גלויים / שמואל דוד

תוספת שבת / ברוך גיגי

"טוב מזה ומזה" / הרב יובל שרלו

עבודה לפני התפילה או תפילה במניין / הרב יהודה עמיטל

בלכתך בדרך / יצחק קוגלר