עלון שבות גליון 79

  • רבני ותלמידי הישיבה

בשוב העלון

נס חג החנוכה, נס השמו, מסמל את אשר ארע לדור החשמונאים, את אשר עבר על עם ישראל באותה תקופה.

העלאת אש בנר מרחיקה את החושך העוטה מסביב, ובמקומו מופיעה שלהבת אשר מאומה אין לה מהחושך אשר שרר שם לפני-כן, מעט אור דוחה מחשכים רבים, ואם מתגלה יד ה' בבר, בכך שחולק הוא ללא הפסקה, סימן יש בכך שאור זה נקבע גם לעתיד ולא רק לשעתו.

בימי מתתיהו ובניו היה מצבו הרוחני של העם ירוד, החושך פשה בכל והותיר אך חללים מעטים לאור להתגדר בהם, ואף זאת במעומעם, בהחבא. אך דוקא אש זו, היא אשר הציתה יהבה גדולה בלבבות רבים, היא אשר ליבתה את אש המרד אשר מטרתו היתה חזוק היהדות כנגד מבלעיה. תוצאותיו של המרד היו חיוביות - הוצאת יקר מזולל, העלאת האור מן החושך. חוגים בעם אשר פרשו ממנו חזרו אל רוח ישראל סבא וסייעו לקומם את ההריסות, להדליק את האור. והאור - ברור וחד ללא סייגים ומחשכים, אור אשר אינו מוסתר מעין רואה, אור המכריז קבל עם ועדה: "מלך אלקיך".

בעייתו של דור המכבים היתה המגע עם תרבות יון. העם כשל צעד אחר צעד במבחן גורלי זה ולא הצליח לעמוד בפרץ.

בעלי הסוד ראו תפקיד חשוב בהתמודדות ובמגע של עם ישראל עם תרבויות זרות. בכל עם ולשון ישנס צדדים חיוביים אשר עקב היותם אצל זרים מנוצלים הם בצורה שלילית, ותפקידו של עם ישראל לבררם, להחזירם לקדושה ולהביאם אל חיק ישראל. אומרים בשם הראי"ה קוק שהגויים גנבו ה משם הוי-ה, עשו מזה מוחמדנות ונצרות ואלה הם ראשי תיבות המ"ן. בצד הרע שבעולם ישנו חלק של קדושה אשר בלעדיו לא היתה אפשרית מציאות הרע ותפקיד עם ישראל הוא לגאול את צד הקדושה, את ה-הא של שמהוי-ה, ועל ידי כך תתפורר ותאבד קליפת הרע, קליפת המן. תפקיד זה אשר לעם ישראל סכנה יש בו, סכנת הכשלון הגוררת אחריה טמיעה ונסיגה במקום התעלות והתקדמות. זו היתה בעייתם של דור המכבים, שרבים בעם לא ידעו כיצד להתמודד עם התרבות היוונית וכשלו.

נצחון המכבים הרים את קרן התורה בעם והביא את העם לעמידה במבחן, הצלחה אשר השלכותיה רבות הן אף לדורות.

לכלל ישראל נוסף פרט חשוב עד למאד, היכולת לעמוד בפני גורמים זרים ולא להטמע בהם. עם ישראל לא הצליח, אמנם, להחזיר לקדושה את צדדי החיוב אשר ביון, אך התחשל לקראת התמודדות מעין זו בעתיד. כשלון במדה וימצא, יתמקד רק בפרטים ולא בכלל ישראל. על כן נקבע נס חנוכה לדורות, כפי שמלמדנו ר' צדוק הכהן מלובלין )רסיסי לילה, נז):

כל ישועה שנקבע ממנה זכר לדורות היינו שכבר נושעו הנפשות דישראל באותו ענין שהיה להם חסרון מה דמחמתו היו הגזרות והצרות... וכאשר תיקנו לגמרי אותו ענין עד השורש של כללות כנס"י בענין שמהיום והלאה כל נפשות דבנ"י הם מתוקנים בפרט זה אז נקבעה ישועה זו זכר לדורות.

הגזרות, אותן גזרו היוונים על ישראל, היו מתוך שאיפה להגדיל דוקא פירצה זו בעם, לא לתת לעם ישראל להיות שובה מהסובב אותו בתורתו ובתרבותו, כפי שנאמר במגילת אנטיוכס: "עתה בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם אלהיהם שבת חודש ומילה." דוקא המילה אשר כל ענינה היבדלות והפרדה, ברית התוחמת את עם ישראל משאר האומות, דוקא על מצוה זו גזרו היוונים. ואולי אך מקרה הוא שימי החנוכה הינם כימי תינוק מישראל הבא בברית, שמונה במספר.

התשובה לדורות על כוונות אלה, שמטרתן היתה לבטל שם ישראל מן העולם ולטמאו בין הגויים, היא מצות נר חנוכה המורה על כך ששלהבת לא תתערבב עם החושך הסובב אותה, והאור הפנימי הצפון בעם ישראל יגלה ויאיר גם לחוץ. "נר חנוכה - מצוה להניח על פתח ביתו שמבחוץ" (שבת כא ע"ב).

בעת אשר הנהרה המקודשת מופיעה גם מבחוץ - אין אנו צריכים לדאוג, יודעים אנו ובטוחים אז שמבפנים הוא מלא אורה. (הראי"ה קוק - שבת ומועד)

 

מחדשות בית הישיבה

 

מזל טוב לשמעון חזוט ונסים מזרחי לנשואיכם.

יהי ביתכם מופת למורשת ישראל ולתורתו.

ברכותינו

למשפחת הרב אדלר להולדת הבן יהודה,

למשפחת בר כוכבא להולדת הבת אסתר מלכה,

ולמשפחת שכטר להולדת הבת תהילה.

יזכו לגדלם לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

יחזקאל ה. שמשון א

עוד בעלון

דין הדלקת נר חנוכה לבני ישיבה / הרב שלמה לוי

נס וחנוכה / יובל שרלו

דרשה לשבת חנוכה / הרב אהרן אדלר

רבנן לא בעי נטירותא / עזרא אשרי

וענוה גדולה מכולן / שמעון גולדשמיט

תגובה: על טלטול בשבת אל הטנק ומתוכו / רא"ם הכהן

* תשובת השבי / הרב שבתי א' הכהן רפפורט

שמיא וארעא נשקי אהדדי / קלמן נוימן

בלכתך בדרך / יצחק קוגלר