עלון שבות גליון 8

  • רבני ותלמידי הישיבה

כ"ט כסלו, ה' חנוכה, התשל"א

על הפרק

בימים אלו, ימי חג האורים, מתנהל מסע מלחמתי נגד עומתנו ע"י ממלכה צוררת המתנכלת לנו בנכלי יוון. כממלכת יוון, כן גם היא – חותרת להשמדה רוחנית של עם ישראל. עיקר אופיה של מלחמת היוונים ביהודים בא לידי ביטוי בדברי המדרש: " 'וחושך' – זו מלכות יוון, שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי-ישראל" (ב"ר ב',ה'). נסיון להשדמת תורת ישראל, ולא להשמדה פיזית של העם.

המהר"ל בחבורו לחנוכה – "נר מצוה", ובחידושיו לאגדות הש"ס (בפרק שני במסכת שבת), מאריך בבאור יחודה של האומה השלישית, יוון, שטמאה את ההיכל ואת השמנים שבו – השמנים שמהם באה האורה, ובהם "מקדשין ומושחין הכל, והוא עיקר הקדושה".

גם בזמננו קמה מלכות יוון, ואף היא גוזרת גזירות המחשיכות עיניהם של ישראל. אולם, כאז כן גם עתה – נשאר פך שמן קטן חתום שאינו נטמא. "הגויים טמאו את היהדות הגלויה במגעם... אבל בקדושתם (של השמנים) נשארו פנימיות הסודות שהם עלומים וחתומים ממגע זר" (אורות התחיה, ס"ג). הניצוץ הפנימי הטהור אינו נטמא לעולם.

"בשעת הסכנה, בזמן שרוחות רעות מנשבות בעולם, שנאה פרעית לישראל וגזעו המקודש... אז יפנה ישראל אל ביתו ואל שולחנו ("ובעת הסכנה, מניחה על שולחנו ודיו" – שבת כא:), אל קניני תרבותו הפנימיים... ואת הנר הזה סמל נצחונו מניחו על שולחנו להאיר על ידו את אורח חייו והארת נשמתו. ובזה הנר האצור אצלנו פנימה, ידע נאמנה שלא יחסר כל שהוא מכל עשרו הרוחני ומכבודו, כבוד האמת והצדק". (הרב קוק זצ"ל, "התור")

ברם, אותו פך שמן קטן, אותו ניצוץ אורה זעיר, אתו נר האצור אצלנו פנימה, פורץ בנס עליו אל מעבר לתחומיו המצומצמים הטבעיים, ומאיר באורה גדולה.

"ועוד ישובו בנים כולם יחדיו, ועבור תעבור סערת הסכנה, ונשוב אל מצוות נר חנוכה להשיבה על מכונה, להדליקה על פתח ביתנו מבחוץ". (שם)

מדליקים אנו באלו הימים את נרות החנוכה שמצוותם משתשקע החמה. ומובא בספרים בשם "חרוזי פנינים", שדווקא בשעה שיורדת חשיכה לעולם, כשצפים רגשות יאוש וחוסר תקווה – דווקא בזמן כזה יש צורך להדליק נרות חנוכה, שאורם ידחה את החושך, ועמו את היאוש, ויעורר בטחון ותקווה.

מברכים אנו ערב ערב "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". אותה הארה נסית שהייתה "בימים ההם" – השחרור מעול יוון, מסירת טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים, ועשיית תשועה גודלה ופורקן – מתחדשת גם "בזמן הזה", ונזכה אי"ה במהרה לגאולה השלימה ולקבות כל נדחי ישראל.

* * *

ומ"אלון שבות" –

בישיבה עוסקים אנו ב"ישועות" – "זה סדר נזיקין" (שבת לא:). ועתה, עם בואו של המחזור החדש, בפרק שלישי במס' בבא בתרא.

בשבועיים האחרונים זכינו לבקורים נכבדים – לבקורו של הרב הראשי מתורכיה ושל הרב גרינבאום, וכן לביקורו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יעקב הרצוג.

בקור חשוב נוסף – השלג הראשון הספיק כבר לפקוד את גוש עציון, ובאמת על פי דברי הפמ"ג באו"ח, ס"ס תרפ"ה, מיועדת שנה זו לשלגים. וכך הוא מביא שם בשם הגאון מו' אייזיק דרשן שדרש מהמלה "ויגש" – ראשי תיבות בכוון ישר והפוך: ו יהיה ג' שבט (ג' שבט יחול ביום ו') – שלג גדול יהיה וקור.

ובבניה – מדרום וממזרח לישיבה עוסקים בבניית היסודות למרכז הכפרי. ומצפון – עוסקים כבר בבנין הפנימיה לישיבה ואחולינו שבנייתו תסתיים במהרה.

אליהו בלומנצווייג

 

עוד בעלון:

 

לפרשת השבוע - יעלה ויבוא / יואל בן נון

על מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (ב) / הרב יהודה שביב

גמירת ההלל בחנוכה - שיטת הבה"ג / הרב אפרים שחור

עבדי ה' ולא עבדי יון / הרב יהודה שביב