עלון שבות גליון 89

  • רבני ותלמידי הישיבה

בצאת העלון

"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חנם היורדת מראש צורים" (אורות הקודש ח"ג)

מאורעות הדמים והחורבן שעברו על עם ישראל, ארצו ותורתו מדור דור בימי "בין המצרים", הצרות הרבות שארעו בתקופה זו מאז ראשית היות העם לגוי ועד לגלותו הראשונה והשניה, הטביעו חותמם על שלושת השבועות הללו וקבעום לימי בכיה לדורות ולזמנים המועדים לפורענות.

מאותו לילה, ליל דור המדבר, שבו בטא העם את חוסר אמונתו ובטחונו בקיום יעודי ה' ביד נביאו כיום עלותו מארץ מצרים: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו, ח). הפך הוא להיות לעם המדבר, עם הנודד ממסע למסע, עם הנושא על שכמו משא של בכי ויאוש: "אותו לילה ליל תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכי של חנם ואני קובע לכם לדורות" (במדבר רבה פרשה טז.).

דור המדבר ראה את דרך הגאולה כדרך סוגה בשושנים, חזה את תקומתו מתוך נסים גלויים בלבד וללא חובתו לאזור חלציו ולעמוד במערכת האיתנים על פדותו וגאולתו. וזה הדבר שגרם לאכזבה הגדולה ולחטא הנורא של המרגלים. חטא שהביא לחורבן העם והארץ לדורות:

"חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכללים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום, על פי מדרש רבותינו נגזרה בכיה לדורות בגלל חטא המרגלים, בכיה על חרבן בית המקדש, חרבן ירושלים ושממת הארץ, במידה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים". (קול התור פרק ה')

אך מתוך הבכי והצער של הדורות, נולד מחדש נפש העם, חושל מחדש כוחו ונתעצמה רוחו לעלות ולרשת, ללחום ולהקריב. מיד אחר בכי העם למשפחותיו, אחזה בעם רוח הגבורה: "וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" (במדבר יד,מ.).

"ויעפילו אל ראש ההר" הכיר העם בגודל המעוות שעשו ואזר חיל לתקנו, ואף כי לא היתה זאת השעה הנכונה וההעפלה נכשלה: "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" (שם, מד). הרי הוכח מחדש עוז רוחו של העם ויעודו לדורות והכרתו כי על ידי הקרבה ואמונה יחד תכון גאולתו.

גזירת דור המדבר שמשה מפנה בחיי האומה, היא שחשלה את גאולות הדורות מתוך להבות של חורבן. וכך אין העם מתיאש יותר ומתגבר בכח אמונתו על הגלויות שנגזרו עליו.

"שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" מאז גלינו מארצנו מפני חטאנו ונתרחקנו מעל אדמתנו לא חדלים אנו מלשאת עינינו לאותו יום שיחדלו צרותינו ותבוא פדות לעמנו, יום בו יהיה בית ה' נכון ונשא.

"אותה שעה רואות האומות שהדבר הגדול שיכולים להתקרב בו לבן דוד, שישאו אלו מי שהוא מעמו למנחה, וכל אומה עושה כפי יכולתה, עשיריהם נושאים ישראל על הסוסים, הפרדים והכרכרות. וענים שבהם נושאים את בניהם על כתפיהם. ומי מישראל נשאר במדברות, הקב"ה מביאו במהרה, כאילו רוחות נושאות אותו. אותה שעה מחדש הבורא בנין המקדש, וכל הארץ מתישבת, עד שאין בה מקום חרב, אותה שעה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שהמאורות כהים כנגדו. ישראל בוחרים בעבודה ואינם חסרים דבר וכל עניניהם בהצלחה". (אמונות ודעות, גאולה אחרונה).

 

מחדשות בית הישיבה

ברכותינו

לגיל ברדוגו, הלל ברוך, משה לוינבוק, יוסף עופר ולמשה פאק לאירוסיהם.

מיטב האיחולים

לדב וטובה אורון, רא"ם ונעה הכהן, עזרא ומנוחה שבט ולמאיר ורבקה שפיגלמן לנישואיהם.

תזכו להקים בית נאמן בישראל ויהי ביתכם ברכה לעם ולתורתו.

מזל טוב

למשפחת הרב עמיטל להולדת הנכדה יפעת.

למשפחת בירנבוים להולדת הבת טליה חיה.

למשפחת ברין להולדת הבת יפעת.

למשפחת גליקסברג להולדת הבת אביטל.

למשפחת שרלו להולדת הבן שלום אריאל.

משה רבינוביץ ויוסי אליאב

עוד בעלון

בענין שמן המשחה / הרב עזרא ביק

שליחות לדבר עבירה / הרצל הפטר

צמאה נפשי לא-ל חי / שלמה אנגל

"ברב עם הדרת מלך" / שמואל שפירא

צו וביצוע - דרכו של נס / חגי מושקוביץ

בירורי סוגיות ביוחסין

* הקדמה / הרב שבתי אברהם הכהן רפפורט

* המכשיר בה מכשיר בבתה / משה רבינוביץ

* הגורמים ליצירת והעברת ממזרות / ראובן קרני – ראם

* מעמד הולד בנכרי ועבד הבא על בת-ישראל / אברהם אורן

* בענין ספק ממזר / אריה שרון