עלון שבות גליון 91

  • רבני ותלמידי הישיבה

בצאת העלון

"מצוה לומר לבעלי דינין בתחילה, הדין אתם רוצים או הפשרה. אם רצו בפשרה עושים ביניהם פשרה, וכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר: "משפט שלום שפטו בשעריכם", איזהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה הביצוע. וכן בדוד הוא אומר: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" איזהו משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זהו הביצוע והיא הפשרה. במה דברים אמורים קודם גמר דין, אף על פי ששמע דבריהם וידע להיכן הדין נוטה מצוה לבצוע, אבל אחר שגמר הדין ואמר איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב, אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם, אלא יקוב ההר את הדין" (רמב"ם הלכות סנהדרין פכ"ב ובשו"ע חושו משפט סימן יב) וכותב הש"ר (שם, ס"ק ו): אוכתב בשלטי גבורים פ"ק דסנהדריו נראה בעיני שאין כל הדברים האלו אמורים אלא כשהדיינים רוצים להטיל פשרה כפי הנראה בעיניהם שלא מדעת הבעלי הדינים, אבל אם הם מתרצים למחול אחד לחבירו, או לתת אחד לתבירו דבר ידוע אפילו אחר גמר דין ראוי לעשות כן ובלבד שלא יהא שום צד הכרח בדבר אלא פיוסי וזו היא מצוה גדולה והבאת שלום בין אדם לחבירו".

ישנה פשרה שהינה פסק דיו של בית דין, וישנה פשרה הקודמת לגמר דין והיא התפייסות בין שני בעלי-הדין.

בלימודינו כעת בישיבה מסכת בבא מציעא נתקלים אנו בפסקי דין שונים של בית דין בתביעות נזיקין, כגון: יחלוקו, כל דאלים גבר, שודא דדיני וכו'.

נשאלת השאלה מדוע הפשרה היא המשובחת מכולם. לכאורה אין לך דבר הרחוק כל כר מן האמת- ואף מן הצדק כפשרה. שהרי או שהאמת לצידו של התובע ואז כל סכום התביעה שלו, או שהאמת לצידו של הנתבע, ואז אין לו לתובע כלום, אולם סיכום פשרה מאן דבר שמיה?

אולם, לאמיתו של דבר אין הדבר כר, היות ושני הצדדים עורכים עם עצמם את חשבון סיכוייהם למימוש הטענות תחת תנאי הראיה שיכול כל צד להשיג. ופעמים שמתברר להם שלטענותיהם אין ערך ממשי אלא בגבולות הסכום שבו הם עומדים להתפשר, ונוח לכל צד מחצית הסכום בבטחון מאשר כולו או לא כלום. יוצא שאין הפשרה ויתור או מחילה אלא שווי ממשי הנובע מתור הערכת המצב של בעלי- הדין. כר הם גם הדברים במקרה של פשרה הנעשית מתוך רצון להימנע משבועה שכן הסכום ש"מוותר" עליו, לכאורה, החייב שבועה, אינו מחול או מופסד, אלא הוא הסכום שבו הוא קונה כביכול, מבעל דינו את הזכות להשביעו. מתור שרוצה הוא להימנע מלישא שם ה' על שפתיו, ומבחינה זאת מייצגת הפשרה אמת מובהקת, שכן בעלות ממון מקבלת את משמעותה אך ורק במידה שקיימת יכולת לממש אוחה בפני בית-דין. כל זאת בפשרה הנעשית בין בעלי- הדין בלא להזדקק לבית דין. פשרה הניפסקת על ידי בית דין מטרתה להשכין שלום ביניהם!

"תכלית העולם צריך שיהיה בו השלום והמנוחה כמו שהיה בבריאת העולם, ותכלית הדין הוא השלום" (מהר"ל דרך חיים פ"א)

שני פנים לה לפשרה "משפט שעמו שלום": האחת בבדי להקל ההפסד מעל שני בעלי הדין שיפסיד כל אחד מחצה והשניה בכדי להשכין שלום בעולם.

בירושלמי בבא-מציעא (פ"ב ה"ה) מסופר על מלך קציה שבא לפניו אדם שידון את דינו וקבל על חבירו: זה האיש מכר לי חורבה אחת ומצאתי בתוכה מטמון. אותו שקנה אמר: חורבה קניתי, מטמון לא קניתי. ואותו שמכר אמר: חורבה ומה שבתוכה מכרתי. אמר המלך לאחד מהם: יש לך בן זכר? אמר לו: הן. ואמר לאחד: יש לך בת נקבה? אמר לו: הן. אמר להם לכו והשיאום זה לזה ויהיה הממון לשניהם.

פסק זה הוא מעבר לפשרה בין בעלי הדין. והינו פסק של אחדות, גישור הפער ביניהם והבאתם לדעה אחת. ובתקופה זו שבה רב הפירוד בעם. פירוד רוחני, מוסרי ועדתי חובה לשאוף לאחדותו הרוחני והחברתי של העם, ולשמירת טוהר המידות "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך".

המשפט - העמוד האמצעי, שכל הטרקלין עליו נשען. "משל למטרונה ההולכת ושפוליה מכאן ומכאן - משפטים ואמצעיתה של תורה", הם הם מהות החיים, "משפט בני ישראל", מהות החפץ הנשמתי הספוג בנשמת משיח רוח אפנו אשך יקראו לו הי צדקנו, אשר יגלה אור משפט הי בארץ בגבורה עליונה, השוללת כל מלחמה וכל שפיכות דמים". (אורות, ארץ ישראל פ"ז)

מחדשות בית הישיבה

ברכות

ליהודה גוטויליג ולבועז שרמר לאירוסיהם.

מיטב האיחולים

לאיתן ויעל אנסבכר, גיל ויעל ברדוגו, יוסי ואביבה חובב, אילן וצפורה קלר לנישואיהם.

תזכו להקים בית נאמן בישראל ויהי ביתכם ברכה לעם ולתורתו.

מזל טוב

למשפחת הרב פרידליך להולדת הבת רחל.

למשפחת קניג להולדת הבן אברהם.

למשפחת שמאי להולדת הבת הדר.

לבני מחזור י"ב וי"ג היוצאים לקורס מפקדי טנקים עשו חיל; והצליחו בכל אשר תפנו.

יוסי אליאב

עוד בעלון

אגרת אל הרב קוק / שמואל אלכסנדרוב ז"ל

תבנית וסידור במשנה - כ"ד פרקים למסכת שבת / הרב יהודה שביב

לפני עור לא תתן מכשול / משה רבינוביץ' ואבי בודיק

"אין עניות במקום עשירות" לעומת "התורה חסה על ממונם של ישראל" / יוסי צוראל

ירא את ה' בני - ומלוך! / מוטי הס

חללי כהונה ופסולי חיתון אחרים לכהונה / עופר דינר

קהל גרים לא איקרי קהל / ראובן קרני-ראם

בדין יחוד / יעקב שפירא