עלון שבות גליון 92

  • רבני ותלמידי הישיבה

בצאת העלון

"כי תצא אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדח עליה גרזן כי ממנו תאכל ואותן לא תכרת, כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור" (דברים כ', יט').

חשיבות מיוחדת הועידה התורה לקיומם של העצים ומטעי הפרי ואסרה השחתתם בזמן מצור ומלחמה. ואע"פ שמלחמה דוחה שבת ופיקוח נפש, הרי שאין היא דוחה איסור "בל-תשחית" עצי מאכל. ומפשט המקרא משמע שאיסור התורה להשחית עצי מאכל בימי מצור הוא בכל האופנים ולכל מטרה שהיא, לא רק כשהמטרה היא להרעיב את האויב אסור, אלא אף כשזקוקים להם לצורר בנית המצור, או להצר ע"י כך לאויבים. ובהתאם לכר אף פסק הרמב"ם (שאר הראשונים הבינו שלצורך המצור מותר לקצצם ראה בספרי ובמפרשים על אתר)י "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם אמת מים כדי שייבשו, שנאמר "לא תשחית את עצה", וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום בל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה. אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה התורה אלא דרך השחתה" (רמב"ם הלכות מלכים פ"ו ה"ח).

ונשאלת השאלה מדוע החמירה התורה באיסור זה במצור יותר מאשר בחיי היום יום, שאם זקוק האדם לאילן מאכל לתועלת המצור אסור לו לקצוץ. ואילו אם זקוק הוא לאילן לתועלתו הפרטית מפני שדמיו יקרים שלא במצור מותר לו לקצוץ אילנותיו?!

אלא, היות ומצוה זו מכוונת כנגד הכנעניים שהיו משחיתים את עצי הארץ ע"מ שלא להשאיר לבני-ישראל מחיה, הקפידה התורה בימי מלחמה להגן על הנטיעות, מאחר ומטרת מלחמותינו בארץ ישראל היא אף לשם התישבות ובנין הארץ, יש לשמור על הנטיעות "כי חיי בן האדם הוא עץ השדה" (אבן-עזרא על אתר).

"כי קרוב הוא - כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ ועמדו ושרפו כל הזרעים וקצצו כל האילנות וסתרו את הבניניה וסתמו את המעינות. אמר הקב"ה לא הכטחתי לאבותם שאכניסם לאניץ הריבה אלא מלאה כל טוב שנאמר: "ובתים מלאים כל טובל אלא הריני מקיפו במדבר ארבעים שנה עד שיעמדו כנעניים ויהקנו מה שקלקלו". (מכילתא פרשת בשלח).

חכמינו ציוו אותנו לא להשתית עצי מאכל. ומנגד ציוו אותנו להרבות בנטיעות אף כשאין לנו צורר בכך!

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם" - אמר להם הקב"ה לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כי טוב. לא תאמרו - נשב ולא נטע. אלא היו זהירים בנטיעות, שנאמר: ונטעתם כל עץ מאכל". (תנחומא פרשת קדושים)

ועד כמה רב ערכה של נטיעה ברץ ישראל לומדים אנו מדברי ר' יוחנן בן-זכאי:

"אם היתה נטיעה בתור ידך ויאמרו לך - הרי לך משיח! בא וטע את הנטיעה תחילה, ואחר-כך צא להקבילו". (אבות דרבי נתו פל"א)

האם יחכו שנטיעה קודמת להקבלת פני משיח - אלא באם רצונך לקבל פני משיח - בא וטע את הנטיעה! כל נטיעה בארץ ישראל מקדמת כסוללת את הדרך לבוא המשיח ומקרבת את הגאולה השלמה.

"אין לנו פעולה הסמוכה ומחוברת כל-כך לגאולתם של ישראל, לאותה הגאולה אשר את דרכיה אנחנו רואים בעינינו עין בעין, הגאולה של ראשית צמיחה הישועה, המדרכה לנו את שיבת ציון כחסד עליון נורא - כמו גאולת הארץ. ואם צרים ואויבים סביב שתו לנו. התשובה שאנו צריכים להשיב על זה היא שקידה גדולה על גאות הארץ ביתר עוז ותעצומה. לא נניח את אדמת הקודש בשוממותה. חלק אחר חלק מכל החבלים העומדים ושוממים בארץ. אבות מוכרחים הם להגאל על ידי הבנים הבונים..." (הרב קוק, חזון הגאולה)

מחדשות בית-הישיבה

ברכות

לאביה הכהן ומשה מיכאלי לאירוסיהם.

מיטב האיחולים

למשה וגלית לוינבוק, יוסי וחגית לזר ולאברהם ורחל שליסלברג לנישואיהם.

תזכו להקים בית נאמן בישראל ויהי ביתכם ברכה לעם ולתורתו.

מזל-טוב

למשפחת הרב לוי להולדת הבן אליהו מאיר.

למשפחת ברמה להולדת הבת רחל.

למשפחת לוי להולדת הבת רחל נועה.

למשפחת ליבטאג להולדת הבן יונתן.

למשפחת רחמני להולדת הבן שלמה.

למשפחת שפירא להולדת הבן אסף שלמה.

יוסי אליאב

עוד בעלון

בדין אונאה בשכירות / הרב בנימיו תבורי

ביטול מקח באונאה / שלמה אנגל

מקלל אביו ואמו / דב כהן

שיתוף נכסים בין בני הזוג [לבעית יחסי תורה ומדינה] /איתמר ורהפטיג

"שאול באחת - ועלתה לו" / צבי בזק

ברור הטענות בבית דין / צבי ולדמן

"וידעו כי נביא היה בתוכם" / אביה הכהן

שואל ומשיב - בדין ברכה על אכילת פיצה / הרב שלמה לוי