עלון שבות 177 תוכן עניינים ודבר העורכים

  • רבני ותלמידי הישיבה
שער פנימי
עורכים:
שלומי אדלמן
אלעד סנראי
הגהה:
אביעד ברסטל
עיצוב כריכה:
יואב יוסקוביץ'
 
ISSN 1565-1800
אלון שבות, ה'תשע"ח
 
 
בשוב העלון
וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם  (דברים ל"א, יט).
מפסוק זה למדו חז"ל (סנהדרין כא:) כי כל אדם מישראל מצווה בכתיבת ספר תורה. הפרשנים העלו הסברים שונים לתכליתה של מצווה זו. בעל התורה תמימה (דברים ל"א, יט) מסביר שמטרת המצווה היא לימוד התורה והפצתה – "שיתרבו הספרים בעולם, מפני שעל ידי זה יגדיל תורה".
ברם, מדברי הגמרא במנחות עולה כיוון אחר:
ואמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: הלוקח ס"ת מן השוק – כחוטף מצוה מן השוק, כתבו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני  (ל.).
כתיבת התורה היא דרכו של היחיד לקבל על עצמו את ברית סיני. מעמד הר סיני היווה טקס קבלת התורה של עם ישראל כציבור, ואילו מצוות כתיבת ספר תורה פונה אל כל יחיד ויחיד. נראה כי הכתיבה משמשת כאמצעי לקבלת תורה, משום שהיא מבטאת קביעות ורצינות, בניגוד לדיבור או למחשבה, שהינם ארעיים ובני חלוף. משום כך, כתיבת התורה מבטאת את מחויבותו של כל אדם מישראל לתורה ולנותנה.
אך כתיבת התורה אינה רק קבלה פאסיבית של התורה; יש בה גם ממד יצירתי המסמל את שותפותו של כל אדם מישראל בעיצובה. במעשה הכתיבה מבטא האדם את זיקתו האישית לתורה. רעיון זה מתבטא בדברי ה'אמרי אמת':
השירה הזאת היא מצות כתיבת ספר תורה, שלכל אחד מישראל יש חלק, משהו, ואות בתורה, ועל ידי שמתייגעים בכל הכח בתורה שבעל פה מוצאים ומגיעים לאות הזו   (האזינו תרס"ח).
נראה כי ממכלול הדברים מתגלה איזון חשוב: מחד, החיבור לשלשלת המסורה: האדם כותב את אותו ספר תורה שקיבל מאבותיו, ובכך משייך עצמו למסורת ישראל לדורותיה. מאידך, המקום האישי: אין די בכך שיהיה ספר תורה ברשותו, אלא עליו לכתבו בעצמו, כפי שמדגישים חז"ל (סנהדרין כא:): "אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה – מצוה לכתוב משלו".
אנו נצבים כעת בפתחו של חג השבועות, חג מתן תורה. ביום זה, שב ועולה באוזננו קול שופר היובל, ואנו מכניסים עצמנו פעם נוספת בברית עם הקב"ה; ברית שמצד אחד יסודותיה מוצקים וקבועים, ומצד שני אינה קופאת על שמריה, אלא מוסיפה ומתפתחת בכל דור ודור. נוסף על כך, בימים אלו מציין בית מדרשנו את שנת היובל להקמתו. דומה כי גם שנת היובל מביאה לידי ביטוי את הרעיון שהצגנו: כך, שיטת רבי יהודה (ר"ה ט.) היא ש"שנת חמישים עולה לכאן ולכאן". לשנת היובל, אם כן, מוקד כפול: היא מהווה סופה של תקופה ישנה כשם שהיא תחילתה של חדשה. זוהי קריאה להתחדשות הנעשית מתוך חיבור לעבר ולשורשים.
לאחר מספר שנות הפוגה, שב 'עלון שבות' ומעלה על שולחן מלכים את פרי עטם של תלמידי הישיבה ורבניה. בהתאם לדברינו, קובץ המאמרים שלפניכם מבקש לאזן בין שאיפת החידוש והיצירתיות לבין הרצון להציע סוגיות מוכרות באופן מקיף ומאורגן. נשא תפילה כי יהיו אמרינו לרצון, וכי מפעל הכתיבה התורנית בבית מדרשנו יוסיף וייתן פירותיו בשנים וביובלות הבאים.
 
- * -
 
נסקור בקצרה את המאמרים המתפרסמים בגיליון זה.
עיון
המאמרים מתחום העיון וההלכה מגוונים בנושאיהם. על כן, הם חולקו למספר מדורים: אורח חיים, יורה דעה, חושן משפט וזרעים, והרי הם לפניכם.
אורח חיים
אם ביובל ובשופרו עסקינן, אריאל ברלין, תלמיד הכולל הגבוה, בוחן במאמרו את הגדרת השופר הכשר לתקיעה בראש השנה, מזווית הלכתית ורעיונית. במסגרת דיונו בשיטות הראשונים בנידון, מעמיק אריאל בבחינת הזיקה הקיימת בין התקיעה בראש השנה לבין התקיעה שביובל, וביחס שבין אלו לבין קול השופר שנשמע בהר סיני.
שמריה טואף, תלמיד שיעור ה' בישיבה, עוסק במשמעותה ההלכתית והרעיונית של תפילת נעילה ביום הכיפורים. שמריה חוקר האם תפילת נעילה הינה תפילה ייחודית הנובעת מקדושת היום, או שמדובר בתפילה בעת צרה, הדומה לתפילת נעילה שבשאר תעניות ציבור. חקירה זו מבוססת באמצעות נפקא מינות הלכתיות, וצדדיה השונים זוכים להעמקה מחשבתית.
יורה דעה
אשתקד נלמדה בישיבה מסכת שבועות. הרב יאיר קאהן עוסק בשבועת ביטוי, ומחדש כי את גדרי האיסור להישבע לשקר יש ללמוד מפרשיית קרבן שבועת ביטוי שבפרשת ויקרא. בתוך כך, מציע הרב קאהן הבנה מחודשת בהגדרת המחייב בקרבן שבועת ביטוי, ולאור זאת מיישב מספר פסיקות מוקשות של הרמב"ם.
חושן משפט
בזמן החורף האחרון נלמדה בישיבה מסכת בבא קמא. הרב שמואל שמעוני מעמיק בדיני חבלה בעבד כנעני, ובאמצעות בחינת שלל סיטואציות נזיקיות בהן מעורב העבד, הוא מלבן שאלות יסוד הקשורות הן למעמדו של העבד והן לדיני חבלה בכלל.
מאמרו של שלמה וינברג, תלמיד שיעור ד' בישיבה, עוסק בדרכי ההכרעה בספקות הנוגעים למצוות ממוניות, ובתוך כך מציג נקודת השקה בין מספר תחומים הלכתיים. המאמר עוסק בקושיה שהקשו האחרונים בהלכות ראשית הגז, ולשם תירוצה מעלה הבנות יסוד בדיני הליכה בממון אחר הרוב, ובאופיין של מתנות כהונה והלכותיהן.
זרעים
הרב אברהם סתיו מחדש בגדרי איסור אכילת מעשר שני מחוץ לירושלים, וחוקר האם מדובר באיסור עצמאי או שאין כאן אלא חיזוקה של מצוות העשה לאכול את המעשר "לפני ה'". במאמר עולים ניסוחים שונים לגדר האיסור ולמהותו, ונבחנות מספר נפקא מינות.
הרב ישי יסלזון מעבירנו לתחומה של ההלכה, ובוחן את דין הענבים הגדלים בסוכת הגפנים שבישיבתנו בראי הלכות כלאים. המאמר בוחן מהם המינים הנכללים באיסור כלאי הכרם, הן מצד השיוך הבוטני והן מצד ייעודם של המינים הנדונים, ומכח שיקולים אלו ואחרים מגיע להכרעה הלכתית.
מחשבה
איל הכט, תלמיד שיעור ב' בישיבה, עוסק בבחירה החופשית, ומתאר גישות שונות במחשבת ישראל השוללות אותה במצבים מסוימים. הוא מראה כיצד שלילה זו עשויה לנבוע ממצבו הרוחני של האדם, וכן משיקולים נוספים שאינם קשורים לאדם עצמו.
- * -
 
אלו, אם כן, המאמרים שנבחרו. בהזדמנות זו, אנו מבקשים להודות לכל מי שהיה שותף בעריכתו ובעיצובו של גיליון זה. בראש ובראשונה, נודה לכותבי המאמרים – בין אלו שפורסמו ובין אלו שאינם לפניכם. יושבי בית המדרש נענו לקריאתנו וזיכונו במאמרים רבים, ועל כך ברכת ישר כח שלוחה להם. בנוסף, ברצוננו להודות לרב שמואל שמעוני, שליווה את הכנת הגיליון מן הרגע הראשון, וסייע לנו רבות בעצותיו המועילות. כמו כן, נודה לאביעד ברסטל, תלמיד שיעור ב' בישיבה, ששקד על הגהת העלון במסירות, וליואב יוסקוביץ', תלמיד שיעור ה', שעמל על עיצוב הכריכה.
 
   שלומי ואלעד