על גבולות המחאה

  • הרב יעקב מדן
לזכרה של פרופ' רות גביזון ז"ל.
משפט אחד שכתבה על הרב מדן (איתו כתבה את אמנת גביזון - מדן) מספר עליה יותר מכל. ״שההבדלים החשובים לא יסכלו את יכולתנו לקדם את המשותף״. 

דברי זכרון ופרידה מפרופ' רות גביזון ז"ל שהלכה לעולמה השבוע, מאת ראש הישיבה הרב יעקב מדן:

נפלה אבן ראשה מבנייננו המשותף. פרופ' גביזון היתה אישה חכמה, מוכשרת וחרוצה, ועל תרומתה הגדולה למשפט הישראלי ולמחקרו יכתבו גדולים וטובים ממני. היא הייתה אשת שמאל ליברלית בהשקפתה החברתית, הפוליטית והדתית ודווקא מכח השקפתה זו היא הגיעה לדרך שכלפי חוץ נראתה כסובלנות כלפי בעלי השקפות שונות משלה.

אליבא דאמת נראה לי שהיא נבעה ממקור שונה, מהשקפת עולם נחרצת על הצורך של כולנו להמשיך ולהתקיים כעם יהודי בלי ליפול למלכודת ההתערות המוחלטת בתרבות המערבית. השקפתה גם תבעה ממנה את הדרך שהיא ראתה כיחידה כדי להגיע לשימורו הנצחי של העם היהודי. דרך זו היתה של איחוד הכוחות מימין ומשמאל, חופשים ושומרי מצוות, ותיקים ועולים, על ידי הידברות והסכמה. שלא יותירו את ההכרעה לכוחו של בית המשפט, המבטא לרוב פן מסוים אלא דווקא לכיוון שיכבד את כל הצדדים וילמד אותם להתחשב זה בזה כדי לחיות יחד.

כדי לנקוט בדרך זו היה עליה לנקוט בעצמאות גמורה כלפי החוגים מהם באה, והיא עשתה זאת בעוצמה רבה. היא הקריבה לשם כך קריירה ומעמד חברתי.

על בסיס אמונתה בנצח העם היהודי הקימה את ארגון מציל"ה כדי לקדם את מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית המחויבת לערכים דמוקרטיים וליברליים, וכדי להתמודד מול ערכים פוסט ציוניים היא היתה שותפה ראשונה במעלה בניסיון לקדם אמנה חברתית בין שומרי מצוות וחופשים בדרך שתהיה מוסכמת על כמה שיותר זרמים, תכבד את כולם ותביא את כל הזרמים לשילוב כתפיים תחת האלונקה האחת שיש לנו, העם היהודי. במותה נפלה אבן ראשה מבנייננו היהודי-ציוני-ישראלי המשותף, ועל כולנו לשלב ידיים כדי לחזק אותו מחדש.

פורסם ב'ידיעות אחרונות'.

תמונה: שיר נתיב, מרכז 'יסודות'.

 

דיון זה התקיים בישיבת הר עציון מעט לפני פינוי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות.