על המורכבות

  • הרב יהודה עמיטל

על המורכבות* / הרב יהודה עמיטל

לפרשת בשלח

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י"ג, י"ז)

מפסוקים אלו הפותחים את הפרשה, לכאורה משתמע שאמונת העם בשעת היצירה ממצרים לא הייתה 'בשמיים'. עד כדי כך המצב הגיע, שהיה חשש שהעם יעדיף לחזור למצרים מאשר להמשיך במסע בעקבות משה.

אולם, לכאורה הצגה כזו של העם עומדת בסתירה לדברי ירמיהו:

"כֹּה אָמַר יְקֹוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב', ב')

נדמה, שמיניה וביה אנו נמצאים בבעיה, כיוון שביחזקאל מתואר מצבו של העם בצורה גרועה הרבה יותר אפילו מזו שמתוארת בפרשתנו:

"בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת; וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם; וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם; וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל ב', ו'-ט')

אולי ניתן לתרץ, שהמצב הרוחני היה באמת ירוד קודם ליציאת מצרים, כפי שמתאר יחזקאל, אולם מרגע היציאה 'שינה העם את עורו' והאמין בקב"ה, כדברי ירמיהו. אולם, כפי שראינו אפשרות זו נסתרת מתחילת פרשתנו, וכן מכל התלונות עליהן אנו שומעים לכל אורך המסע במדבר. המדרשים מדגישים עוד יותר את מה שניתן לחוש 'בין השורות' של הפרשיות, ומחריפים את תיאור התלונות של עם ישראל:

"ובים סוף מנין שהמרו? אלא כיון שירדו לתוך הים היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים והיה בו כמין טיט... והיה אומר ראובן לשמעון: 'במצרים בטיט ובים טיט; במצרים בחמר ובלבנים ובים חמר מים רבים' - הוי 'וימרו על ים בים סוף', ואחר כל הנסים האלו אתם גומלים לי בישא? הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם?!" (שמות רבה, פרשה כ"ד)

"אמרו ישראל באותה שעה [שנאמר להם להתרחק מים סוף ולהמשיך את המסע במדבר]: כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל חמישה דברים: אחת לתת לנו ביזת מצרים, שנית להרכיבנו על ענני כבוד, ג' - לקרוע לנו את הים, ד' - להיפרע לנו מן המצרים, ה' - לומר לפניו שירה? עכשיו כבר נתן לנו ביזת מצרים והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע מן המצריים ואמרנו שירה לפניו - נחזור למצרים!" (שמות רבה, שם)

נדמה, שכדי לתרץ את הסתירות השונות, יש להסביר שאכן עם ישראל התנהג בצורה הפכפכה: לעיתים כך ולעיתים כך; לעיתים הפגין אמונה גדולה, ולעיתים נפל לתהומות של תלונות שטותיות.

למעשה, הדברים מתוארים במפורש במדרש על שיר השירים:

"שחורה אני ונאוה:... שחורה אני במצרים - 'וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי', ונאוה אני במצרים כדם הפסח וכדם המילה; שחורה אני בים שנאמר 'וימרו על ים בים סוף', ונאוה אני בים שנאמר 'זה אלי ואנווהו'; שחורה אני במרה שנאמר 'וילונו העם אל משה לאמר מה נשתה', ונאוה אני במרה שנאמר 'ויצעק אל ה''; שחורה אני בחורב שנאמר 'יעשו עגל בחורב', ונאוה אני בחורב שנאמר 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע' וכו'" (שיר השירים רבה, פרשה א')

ניתן לראות, שמצבו הרוחני של עם ישראל משתנה מרגע לרגע, פעמים שחור ופעמים לבן.

אמנם, ניתן להרחיב מסר זה. המציאות כולה איננה שחורה או לבנה; היא מורכבת מאד, ולכן אין לבחון אותה בצורה חד-משמעית. תמיד יש לראות את המורכבות שבה, ולהבין את הדעות האחרות. בימינו, מרבים לדבר על הצורך בסובלנות כלפי הזולת, אך לא מבינים כל כך מהי סובלנות. אנשים חושבים שסובלנות פירושה להתייחס יפה לדעה מטופשת של האחר. אולם, האמת היא שסובלנות היא מידה שונה - מדובר במידה המלמדת אותנו להבחין בכך שהמציאות היא מורכבת, וממילא מלמדת אותנו לראות את ההגיון בדעת היריב; לא להתעלם מהבסיס וההגיון שמאחורי דעות הזולת.

הגמרא בעירובין ג: מספרת:

"שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו; יצאה בת קול ואמרה - אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונים דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן"

בית הלל הכירו בכך שגם דברי בית שמאי הם "דברי אלוקים חיים", ולכן זכו שנקבעה הלכה כמותם. אם כן, המציאות היא מורכבת, תמיד יש פנים לכאן ולכאן, ואסור לדבוק בשיטה אחת ולא להכיר בכך שיש צדדים לומר להיפך!

 

* השיחה נאמרה בפרשת בשלח תשנ"ו ולא עברה את ביקורת הרב.