דילוג לתוכן העיקרי

פסחים | דף סב | על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקה

בגמרא לעיל (דף סא ע"ב) הובאה מחלוקת אמוראים בדין השוחט על מנת לזרוק לשם ערלים:

שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקה. רב חסדא אמר: פסול,
רבה אמר: כשר. רב חסדא אמר פסול - יש מחשבת ערלים בזריקה. רבה אמר כשר - אין מחשבת ערלים בזריקה.

בשלב ראשון הבינה הגמרא שמדובר במחלוקת עקרונית האם בכלל יש מחשבת ערלים בזריקה, אך לבסוף הסיק רב אשי (סא ע"ב-סב ע"א) שיש להבין את מחלוקתם באופן אחר:

אלא אמר רב אשי: רב חסדא ורבה בהאי קרא קמיפלגי: 'ונרצה לו לכפר עליו' - עליו ולא על חבירו. רבה סבר: חבירו דומיא דידיה, מה הוא דבר כפרה - אף חבירו דבר כפרה, לאפוקי האי ערל דלאו בר כפרה הוא. ורב חסדא סבר: האי ערל נמי, כיון דבר חיובא הוא - בר כפרה הוא, הואיל דאי בעי מתקן נפשיה.

רב אשי מסביר שרבה ורב חסדא נחלקו האם בזריקה על ערל יש משום שינוי בעלים, ורש"י על אתר (דף סב ע"א ד"ה בהאי) ביאר:

וכשיתכפרו בו ערלים דקאמר - שאין מנויין עליו קאמר, ומשום מחשבת שלא למנוייו קאמרי, אבל במנויין עליו ושחטו למולים שהן נמי מנויין לזרוק דמו למנוייו ערלים שבהם לבדם, דהויא כולה זריקה לערלים מנוייו - דכולי עלמא פסול, ובערלים שאינן מנויין, ומשום מחשבת שלא למנוייו פליגי, ובהאי קרא דשלא למנוייו בזריקה מהכא נפיק בכל הקרבנות לכפר עליו היינו זריקה, עליו ולא על הזורק לשם חבירו.

לדעת רש"י, זריקה על ערלים המנויים על הקרבן פוסלת אותו לכולי עלמא, משום שיש מחשבת ערלים בזריקה. מחלוקת רבה ורב חסדא היא רק בזריקה על ערלים שאינם מנויים על הקרבן. במקרה כזה אמור לכאורה הקרבן להיפסל מדין שינוי בעלים, אלא ששינוי בעלים יכול לחול רק על "חבירו דומיא דידיה", היינו על אדם שראוי להקריב עליו ולא על ערל (לדעת רבה).

אמנם, ר' חיים מבריסק (קרבן פסח ב, ו) כתב שיש להסביר את הגמרא באופן אחר, דלא כרש"י. ר' חיים מחדש שגם כאשר ערל מנוי על הקרבן, אופי הפסול שלו איננו רק בכך שהוא ערל, אלא שיש בו דין של שינוי בעלים - זאת משום שערל מופקע לחלוטין מהבאת קרבן פסח ומשום כך אין הבעלות שלו נתפסת בקרבן, וגם אם ניסה להימנות עליו אין זה מועיל והמחשבה לשמו מהווה שינוי בעלים.

ההשלכה העיקרית של הבנה זו היא דין "מקצת ערלה". מפשט מהלך הסוגיה עולה ששחיטה וזריקה לשם מולים וערלים כשרה, ואין מקצת ערלה פוסלת את הקרבן. אך הרמב"ם (שם) פסק שגם מקצת ערלה פוסלת, והגר"ח ביאר שטעמו הוא משום שלדעתו שחיטה לשם ערלים נחשבת כשינוי בעלים שפוסל גם במקצת.

 

הרב אברהם סתיו

 

 

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)