ערכין דף יב – שירה על נסכים הבאים בפני עצמם

  • הרב אברהם סתיו
בדף הקודם התבאר שעל כל עולת חובה שקבוע לה זמן נאמרת שירה. המצב הרגיל הוא שהנסכים מובאים יחד עם העולה, והשירה נאמרת תוך כדי ניסוכם, אך לעיתים ניתן להפריד בין העולה לבין הנסכים, ולהקריב את העולה היום ואת הנסכים למחר. במקרה כזה ברור שהשירה אינה נאמרת יחד עם העולה, משום שאינה נאמרת אלא על היין. הגמרא מסתפקת האם נאמרת שירה עם הבאת הנסכים:
"איבעיא להו: נסכים הבאים בפני עצמן, טעונין שירה או אין טעונין שירה?
כיון דאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין וכו' אמרינן, או דלמא על אכילה ושתיה אמרינן, אשתייה לחודה לא אמרינן?"
הגמרא מסתפקת האם במקרה כזה, של נסכים שבאו בנפרד מן הקרבן, אומרים שירה. הגמרא מסבירה שספקה נובע מהכלל שאין אומרים שירה אלא על היין, שעומד מול סברה אחרת – "על אכילה ושתייה אמרינן, אשתייה לחודה לא אמרינן".
נראה שניתן להבין את מהות הספק של הגמרא בשתי דרכים:
א. ספק ביחס לאופן אמירת השירה. הגמרא מסתפקת האם ניתן לומר שירה על היין כאשר אין לצידו מאכל שמשלים את השמחה הנדרשת לשירה.
ב. ספק ביחס למחייב של השירה. ברור מדברי ר' יונתן שהשירה צריכה ויכולה להיאמר על היין בלבד, אך השאלה היא האם היין עצמו הוא המחייב של השירה, או שמא הקרבן הוא המחייב של השירה והיין הוא רק האמצעי לאמירת השירה. אם הקרבן הוא המחייב – הרי שכאשר אין קרבן אין חיוב אמירת שירה, על אף שיש יין שמאפשר זאת.
נראה שניתן לברר מהו ספקה של הגמרא מתוך דברי השיטה מקובצת, שהקשה על סברת הגמרא ש"על אכילה ושתייה אמרינן" מדברי הגמרא לעיל (יא ע"א), לפיהם אומרים שירה על היין המובא כביכורים:
"ואם תאמר, הא אמרינן לעיל 'הביא ענבים ודרכם', דליכא אלא שתיה לחודא!
ויש לומר דמיירי כשהביא גם פירות עמהם.
אי נמי, שאני התם שאין בו אכילה לעולם אפילו הכי רבינהו קרא לשירה, אבל בקרבן שיש בו אכילה מיבעיא ליה..."
בתירוצו הראשון נדחק בעל השיטה מקובצת להעמיד את דין השירה על הביכורים במקרה שבו הובאו גם פירות (שנחשבים כאכילה). נראה שבשלב זה הוא הבין שהאכילה הכרחית מצד אופן אמירת השירה, שצריכה שמחה שלימה של אכילה ושתייה. לעומת זאת, בתירוצו השני כתב שייתכן שבביכורים ניתן לומר שירה גם על שתייה לבדה, משום שהיא עצמה מהווה את הביכורים המחייבים שירה, ודווקא בנסכים הבאים בפני עצמם יש מניעה מצד החוסר בקרבן המחייב.