ערכין דף יד – שבח עכו"ם
המשנה מונה מספר תשלומים שסכומם קבוע, ומציינת בין השאר, את תשלומי ערכין, שאינם תלויים בשוויו הכספי של הנערך:
"יש בערכין להקל ולהחמיר, כיצד? אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל נותן חמשים סלע, ואם אמר 'הרי דמיו עלי' – נותן את שוויו".
הגמרא (יג ע"ב) לומדת מכך שהמשנה נקטה דווקא 'הנאה שבישראל' ולא 'הנאה שבאנשים' שניתן להעריך ישראל בלבד, ואילו נדרו של ישראל המעריך עכו"ם לא חל. בניסיון ליישב את המשנה גם לדעת רבי מאיר, הסובר שעובד כוכבים נערך, אומרת הגמרא שהמשנה מלמדת אותנו כאן דבר נוסף – שאסור להזכיר בשבח יופיו של עובד כוכבים:
"מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאמר כמה נאה כנעני זה".
מקור האיסור בספר דברים (ז, ב):
"וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם".
מפסוק זה לומדת הגמרא בעבודה זרה (כ ע"א) שאסור לשבח את יופיים של עובדי כוכבים:
"לא תחנם – לא תתן להם חן. מסייע ליה לרב, דאמר רב: אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו".
על אף שפסוק זה נאמר על שבעת העממים, כתבו התוספות (שם ד"ה דאמר קרא) שהוא נאמר על כל עובדי כוכבים.
רש"י (שם, ד"ה לא תתן להם חן) וראשונים נוספים גרסו את דברי רב בלשון 'עובד כוכבים', אולם ניתן להסביר שרב אכן התכוון לעובדת כוכבים, בלשון נקבה, משום שיופי מיוחס בדרך כלל לנשים. מכל מקום מובן שכוונת האיסור כאן היא גם כלפי זכר וגם כלפי נקבה.
כך גם פסק הרמב"ם להלכה, וכתב טעם הדבר (הלכות עבודת כוכבים י, ד):
"וכן אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים".
כלומר, היות ומתוך שבח מעשיהם אנו עלולים להתקרב אליהם וללמוד מדרכיהם, נאסר עלינו לעשות כן. הרמב"ם למד שאסור לנו לשבח את יופיים, וקל וחומר שאסור לנו לשבח את מעשיהם.
ברם, מכך שהגמרא לא כתבה 'תניא כוותיה דרב' אלא רק 'מסייע ליה לרב' משמע שהברייתא אינה מלמדת בפירוש כשיטת רב, ולכן ניתן להסביר, בניגוד לרמב"ם, שמותר לשבח את מעשיהם של עובדי הכוכבים, ורק את יופיים אסור לשבח. כך משמע גם בירושלמי (עבודה זרה א, ט), שהאיסור של 'לא תחנם' הוא לשבח את יופיים של עובדי כוכבים, ואין שם אזכור של מעשיהם.
גם בדברי הרמב"ם ניתן לפרש אחרת, שהאיסור לומר דברי חן הוא דווקא על עובד כוכבים רשע, שאנו עלולים ללמוד מדרכיו הרעים . לפי זה, ניתן יהיה לשבח עכו"ם שאינו רשע מבחינה מוסרית (לאו דוקא בתחום הדתי), וקל וחומר אם הוא שומר על שבע מצוות בני נח.
כך ניתן להסביר גם את השבח ששיבחו חכמים את דמא בן נתינה (עבודה זרה כג ע"ב). שבחם של חכמים לדמא בן נתינה היה לאחר מותו, וממילא לא היה חשש שמא ילמדו מדרכיו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)