פסחים | דף נט | קורבנות התמיד

הגמרא בדפים נ"ח-נ"ט עוסקת ב"עשה דהשלמה", דהיינו במצות העשה המחייבת לתחום את משך ההקרבה במקדש בין זמן תמיד של שחר לזמן תמיד של בין הערביים: אין מקריבים קודם לתמיד של שחר, ואין מקריבים לאחר תמיד של בין הערביים. הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין, פרק א' הלכה ג') ניסח זאת כך:

"לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר, ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו".

ניתן לזהות הבדל ברור בין ראשית דברי הרמב"ם ובין סופם. באשר לתמיד של שחר, נוקט הרמב"ם לשון מחמירה: "אסור להקריב". אמנם, בסוגייתנו נאמר כי מצות עשה שתמיד של שחר יוקרב ראשון, אך הרמב"ם למד מכאן שישנו איסור של ממש בהקרבה לפני התמיד.

באשר לתמיד של בין ערביים, כתב הרמב"ם "לא שוחטין", אך לא נקט לשון איסור.

דומה, שההסבר להבדל זה מבוסס על ההלכות שבסוגייתנו, אשר מצוטטות גם בדברי הרמב"ם. הקרבה קודם תמיד של שחר אינה אפשרית, ללא יוצאים מן הכלל. הקרבה לאחר תמיד של בין ערביים קבועה בלוח השנה: בקורבן פסח. לדעת ר' ישמעאל, הדבר מלמד על עראיות כללית יותר של תמיד של בין הערביים, ועל כן מחוסר כיפורים רשאי להביא קורבנותיו לאחר תמיד של בין ערביים, כדי שיותר באכילת קודשים.

נפקא-מינה להבדל הקיים בין תמיד של שחר ובין תמיד של בין הערביים קשורה לנושא שהעלו התוספות בסוגייתנו (נח:, ד"ה העולה) לגבי פסול קורבן שחרג ממסגרת התמידים. על פי האמור לעיל, נראה שקורבן שהוקרב קודם תמיד של שחר פסול, בעוד שקורבן שהוקרב לאחר תמיד של בין הערביים כשר בדיעבד. הבחנה מעין זו נידונה בהרחבה בדברי המשנה למלך (הלכות תמידין ומוספין, פרק א' הלכה ג'), ויעויין שם.

הלכות קודשים שבהן אנו עוסקים בימים אלה אינן הלכה למעשה. עם זאת, מורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א ציין יישום מעשי לפער שעליו הצבענו בין תמיד של שחר ובין תמיד של בין הערביים. כידוע, תפילות כנגד תמידים תוקנו: שחרית כנגד תמיד של בין הערביים, ומנחה כנגד תמיד של בין הערביים. והנה, למדנו בגמרא בברכות (כז., כח.):

"ותניא: היו לפניו שתי תפלות, אחת של מוסף ואחת של מנחה - מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה".

כיצד ניתן להקדים את תפילת מנחה לתפילת מוסף, הרי לא ניתן להקריב מוסף לאחר תמיד של בין הערביים?!

ניתן היה להשיב, שאמנם תפילות כנגד קורבנות, ואולם ההקבלה אינה מלאה, וסוף סוף תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם. עם זאת, הרא"ל הציע להסביר זאת לאור ההלכה הנ"ל. לאמור - לכתחילה יש להקריב קודם לתמיד של בין ערביים, ואולם ישנן חריגות, כתוצאה מאילוצים שונים. בין האילוצים הללו מצוי גם אותו יסוד, הקובע "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם", ועל כן מתפללים מנחה ורק אחר כך מוסף.