עתה ידעתי כי גדול ה'

  • הרב יעקב מדן
 
"תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. ... חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת."  (בבלי בבא מציעא נט ע"ב)
 
קטע מפורסם זה הוא חלק מסיפור על תנורו של עכנאי. בקטע מתוארת מחלוקת יסודית בין ר' אליעזר לר' יהושע. לפי ר' אליעזר הלכה נקבעת מהשמיים, ואילו לפי ר' יהושע ההלכה היא מערכת ארצית עליה ממונים בני אדם.
 
נדמה שניתן בקלות לקשר מחלוקת זו למחלוקת אחרת של אותם תנאים בהקשר לפסוק הפתיחה של פרשתנו:
 
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם."  (שמות י"ח, א) 
 
"וישמע יתרו כהן מדין - מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו: ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב; .. ר"א אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שנא': ויהי כשמוע כל מלכי האמורי."  (בבלי זבחים קטז ע"א)
 
לפי ר' יהושע השמועה שהביאה את יתרו היא על מלחמת עמלק. לעומתו, ר' אליעזר סובר שהשמועה היא על קריעת ים סוף. כאמור, מסתבר לומר ששורש המחלוקת דומה. גם כאן ר' יהושע סובר שהנס הגדול יותר, מה שיותר סביר שיגרום לגויים לדבוק בה' הוא דווקא אירועים יותר ארציים כמו מלחמת עמלק, ולא ניסים, כקריעת ים סוף. בהקשר זה נזכיר שוודאי שגם במלחמת עמלק היה נס, "ידי משה" שיחקו תפקיד משמעותי, אבל הם היו במרחק מהקרב עצמו, שנערך ע"י לוחמים אנושיים מעמ"י, להבדיל מקריעת ים סוף, בה לא היה מימד ארצי כלל. ר' אליעזר סובר בדיוק את ההיפך – ככל שהנס יותר גלוי וחריג כך הוא יותר מרשים, כך הוא יוצר קידוש ה' רב יותר בקרב העמים. אם נרצה לכנות את זה בשמות קוד אפשר לשאול מה יותר מרשים, הניסים העל-טבעיים בפסח או הניסים הטבעיים בחנוכה ובפורים, שעירבו מלחמה ממשית.
 
לכאורה סברתו של ר' אליעזר הרבה יותר מובנת. באמת לכאורה ככל שהנס יותר מרשים יותר, פחות טבעי, כך הוא יוצר התפעלות רבה יותר. כנראה שר' יהושע יטען, שאמנם ההשפעה של התערבות ברורה של ה' חזקה יותר, אבל היא מיידית בלבד. אם רוצים ליצור שינוי עמדה ארוך טווח עדיף להשאיר את רמת ההתערבות האלוקית נמוכה. ניתן להגיד שגישה אחת מאפיינת את הציבור הדתי לאומי ושנייה את הציבור החרדי, בכל אופן שתי הגישות טובות, מטרתנו אינה להכריע בין השתיים.
 
בהקשר הזה, ראוי לציין מדרש שעל פניו מציג גישה תמוהה:
 
"אמר רבי יהודה בר סימון מוכתב היה יתרו מאסרטיא של עמלק, וכיון שנפל בא ונתגייר."   (מדרש שמואל פרשה י"ב)
 
לכאורה אלו דברי פליאה. לפי המדרש, יתרו היה מצביא בצבא עמלק. אנחנו רגילים לתפוס את דמותו של יתרו כדמות חיובית וטובה, אז איך המדרש מתאר אותה בתור דמות שלילית? על זה ניתן להציע שני הסברים:
  1. בשמואל א' פרק ט"ו מתואר מצב של חיבור בין שבטו של יתרו, שבט הקיני, לעמלק: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק". כלומר, התנ"ך כן מתאר קשר כלשהו בין יתרו וצאצאיו לעמלק
  2. תחילת הפרשה תמוהה מאוד. מתואר שצפורה ושני בני משה מגיעים עם יתרו, אבל התורה תיארה כבר איך הם מצטרפים למשה בדרך למצרים. מה קרה באמצע? יש לשאלה זו הצעות רבות ונדמה שהמדרש הזה מנסה לספר סיפור של פרידה כאובה בין משה לציפורה. במקרה כזה, אולי יותר מובנת טינתו של יתרו למשה בפרט ולעמ"י בכלל.
חוץ מקושי זה, נדמה שיש בעייתיות אחרת במדרש, והיא, האם באמת תיתכן מציאות כזו בה המצביא של צבא שמנוצח במערכה מצטרף לצבא המנצח, אלו שהיו אויביו עד רגעים מספר? נדמה שזו סברא פרועה, שלא עולה בקנה אחד עם התרשמותנו מהשטח.

בימים ההם בזמן הזה

 החל מתקופה קצרה אחרי הצהרת בלפור יחס בריטניה כלפי היהודים התחיל להתדרדר. הדבר בא לידי ביטוי במקרים רבים אותם לא נזכיר כעת. בתור ראשי פרקים ניתן למנות את ההתנערות מההצהרה המקורית המעניקה ליהודים גם את עבר הירדן המזרחי, את אוניות המעפילים הרבות שנדחו סמוך לחופי ישראל במקרה הטוב או הוטבעו במקרה הרע, את החתימה על הספר הלבן המגביל בצורה דרסטית את מספר היהודים היכולים לעלות, וכו'.
 
נתמקד בקרב אחד מפורסם. בטבת תש"ט התרחש מבצע חורב. לא נכנס לפרטי המבצע השונים, רק נזכיר שהאירועים התגלגלו כך שבאיזשהו שלב תקפו מטוסים בריטיים כוחות ישראלים. מטוסים ישראלים, שהיו ישנים מאוד ביחס למטוסים הבריטיים, יצאו כדי להגן על הכוחות הישראלים. את אותם מטוסים הטיסו טייסים צעירים וחסרי נסיון, בראשות עזר ויצמן. בסופו של דבר לא נפגע אף מטוס ישראלי, ואילו חמישה מטוסים בריטיים נפלו. זו הייתה השפלה עצומה של ממלכת בריטניה. אם נחזור לנושא שלנו,  זמן קצר לאחר אותו אירוע נשא וינסטון צ'רצ'יל נאום לפני בית הנבחרים הבריטי, בו הוא אמר:
 
"הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא מאורע בהיסטוריה העולמית. אין לבוחנו מנקודת הראות של בני דורנו או של המאה שלנו ולא בפרספקטיבה של אלף, אלפיים ואפילו שלושת אלפים שנים."
 
כלומר, ניתן לראות שמאמרו של ר' יהודה בן סימון בהחלט יכול להתקיים במציאות, גם מנהיג של צבא מנוצח מסוגל לתמוך בצד המנצח, זמן קצר לאחר מכן.
 
 
 
***************************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יעקב מדן
 
עורכת: הודיה אורון, תש"פ
*******************************************************
 
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
                                                                
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
***************************************************************
*
 
 

*     השיחה נאמרה בסעודה שלישית תשע"ז, וסוכמה ע"י יאיר אוסטר. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.